תפריט האתר

תנו ללדת בשקט !!!

אי אפשר לשים את האצבע, על מתי כל זה מתחיל. כבר מהחתונה, יש איזו ציפייה דרוכה של האורחים, גם המרוחקים וגם המקורבים, שניכנס כבר להריון. אף פעם לא הבנתי, מה אכפת לאלברט מהמכולת, מתי אני מתעברת ? זה מין סוג של סימן כזה, או אות… אם אני מתחתנת, סימן שאני מאושרת ואם אני בהריון, הגעתי לפסגה. רצה הגורל ולקח לנו המון זמן להיכנס להריון. עד שנכנסנו להריון, בכל התכנסות, לא משנה סוג הקהל והמקום, לא קרה פעם, שלא הסתכלו לי על הבטן הרימו גבה ופלטו סוג של אנחה מלווה במבט מצועף של "כן כן, אנחנו מבינים… משהו אצלכם לא בסדר. הבעל מבוגר מדי, זאת הבעיה ! חבל שלא התחתנת עם האקס מהתיכון, בטוח היית נקלטת ! יש לי רופא מעולה, הוא יכניס אותך להריון צ'יק צ'ק !"

ואז, תמיד הייתה מופיעה לה איזו נפש טובה, שהייתה מודיעה ברבים "שמעת, רווית בהריון ! מדהים, לא? וטלי כבר ילדה ! איזה מתוק התינוק שלה…" ואת, בקושי מצליחה לנשום. אם היית באמצע הביס, בקושי יכולת לבלוע ואם סתם ישבת בחברותה, הלב היה מתחיל לפעום בקצב ללא שליטה. ישר היה זורק אותך, לבית ספר יסודי, כשהמורה הייתה תופסת אותך בלי שעורי בית. אני שוב מואשמת ! תחושת הכישלון, מבעבעת לך בכל הגוף והמחשבה שאת מאכזבת את האנושות כולה, רובצת על כתפייך. לעולם לא תשכחי את המבטים של אימא שלך ואימא שלו, כשלא הצלחתם. מבט של אשמה הדדית. "הכל בגלל הבת שלך!" וכשהתעברנו, "זה בזכות הבן שלי !" כאילו שאנחנו עכשיו, בתחרות, מי יגיע ראשון ? האמת שכן. זרע אחד הגיע ראשון לביצית ! ואני סוף סוף בהריון. תודה לאל, אני מתפללת לקצת שקט ושירפו קצת.

בתאום מושלם, כולם עוברים לשלב ב'. מכון ההשוואות ומכון התקנים, עובדים במרץ ולעיתים שעות נוספות. "יוווו, איזו בטן" "שפיצית" "עגולה" "יפה" "קשיחה" ועוד הגדרות, למכביר. "זה יהיה בן ?" "בת ?" "בטח יהיה דומה לבעלך !" רגע, מה איתי ? אני לא טובה ? גם אני בסיפור הזה, לא ? וכולם, בלי ספק, ידעו שאני אכנס להריון ! אז למה לא אמרתם ?

5 תנו ללדת בשקט, מאת איריס זינגר

את מקיאה וכל מי שלידך, "אני בכלל לא הקאתי !" את עייפה והשכנה מסתכלת בפליאה, "אני, חמישה ילדים יש לי, לא ישבתי כל ההריונות שלי אפילו פעם אחת ! עייפות זה לוקסוס, מותק" והיא אומרת את זה בקול רם, שגם השכנה שעל יד, תשמע. יש לך עיגולים שחורים מתחת לעיניים, ישר מתלחשים מאחורי גבך "היא לא שומרת על עצמה כמו שצריך!" ומישהי, מנסה לעודד אותך "איך את מזכירה לי את עצמי בהריון ! יווו, רק שלא תהיה לך לידה כמו שלי !!!" וכשהיא מתחילה לפרט לך, את חוטפת סחרחורת, עוד רגע את מתעלפת. כשהיא מבחינה בפנייך הלבנים, היא תאמר לך בטון שמבין ענין "מותק, חסר לך ברזל ! לכי לרופא מחר על הבוקר, משהו לא בסדר איתך !" איך אני לא אתעלף, אם היא לא חוסכת בשום פרט, מתסבוכת הלידה שלה וכל הכשלים הרפואיים שנעשו לה ? לי, זאת הלידה הראשונה ! "הצילו…" אני מסננת בין השיניים, מתעלפת לי בסטייל ונוחתת על הספה בסלון. כמו היפיפייה הנרדמת. לעובר ולי שלום.

לקראת הלידה, כולם סביבך, כמו כוורת דבורים. "קנית את זה ?" "עשית את זה ?" "איפה את יולדת ?" וכשאת עושה משהו שהוא בניגוד לדעה הרווחת, התשובה המתקבלת היא "נו טוב…" כשהם מהנהנים בראש, כמו בובות הכלבים, ששמים במכונית, המהנהנות, כל עוד המכונית זזה. אחרי הסקירה הראשונה, כשאני מתרגשת מצילומי האולטרסאונד של העובר שלי, כולם כבר יודעים למי הוא דומה, איזה תכונות אופי יש לו ואפילו יודעים מה הוא יהיה כשהיה גדול ! עוד לא נולד וכבר בטוחים שיהיה מהנדס ! והכל, לפי מנח העובר ברחם ! וגם בגלל שהעובר, מזכיר לאימא שלי את אבא של אבא שלה, שהיה מהנדס גדול בפולין!!! נו שויין…

אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי בכלל, כשאמרתי לבעלי במהלך ההיריון "בוא ניסע לחופשה בחו"ל, לפני הלידה" עוד לא המציאו את המילה, שיכולה לתאר את הצונמי, הוריקן, פצצת אטום, שעמדו להגיע …. הצילו !!!

החמ"ל, מיד התחיל רוחש וגועש. "מה את עושה לנו ?" "למה את לא חושבת עלינו ?" "איך נעמוד בזה ?" וטלפונים אין סופיים מהגזרות השונות, ההורים שלי, מול שלו. "מה הכנסתם להם לראש ?" "מה פתאום הם נוסעים עכשיו ?" האשמות הדדיות, בלי שום רגל על הברקס. בסך הכל רציתי שבוע בחו"ל עם בעלי, לקראת הלידה וכמעט נוצרה מלחמת עולם ! טוב, אז לא ניסע !

נשארנו בארץ. כינסתי את שתי המשפחות והודעתי קבל עם ומשפחה, שאם הם ממשיכים ככה, במקום נכד, יאלצו להסתפק בצילומי האולטרסאונד, מסקירת המערכות. הראשונה. ודי כבר ! מיד הרגשתי, שיש בידי קלף מנצח ! הרגשתי סוג של שקט. סוג של הפנמה. פתאום, שיחות הטלפון הלכו והתמעטו ואם הם התרחשו, אז בכל שיחה ושיחה, הטון התחלף מניגון של תוכחה, לניגון של מנדולינה. "מותק, את צריכה משהו ?" "לעשות בשבילך משהו ?" "את נראית נפלא !" "אוי, תראי מה קניתי לך ? יפה לא ?" "הכנתי לך משהו לאכול, אחרי העבודה, אקפוץ להביא לך…"

קרה לכם פעם, שנחנקתם מנתינת יתר ? חג הביכורים, עליה לרגל, כל העולים לרגל, לא לבשו לבן, לבשו שקיות. שקיות של בגדים, צעצועי התפתחות, צעצועי התרגעות, משטחי החתלה, קרמים לתפרחות, חיתולים מכל סוג… שיהיה. וגם סלקל, טרמפולינה, נדנדה וגם סוס נדנדה, מתקן לחיטוי, מתקן לערסול, מוצצים מכל הסוגים… מה לא ? "ממי, כדאי לך לקרוא, קניתי לך ספרים מדהימים תראי ! "טיפול בתינוק", "איך להרדים את התינוק", "איך להעיר את התינוק", תזונה לתינוקות", "התפתחות תינוקות"… ", "מותק, הזמנו לכם חדר לתינוק ! יגיע מחר !" מחר??? עובר לי פתאום בראש ואז, שיחת טלפון "את לא תאמיני, עם מי דיברתי אתמול… עם דודה רותה ! את זוכרת אותה, לא ? דודה רותה, המליצה על המטפלת שגידלה את הבן שלה, גדעון ! היא בדיוק פנויה כשתלדי ! בכל אופן, תראי את גדעון הבן שלה, מהנדס גדול היום ! כמו שהסבא רבה שלך נו שויין, היה בפולין ! "

5 תנו ללדת בשקט, מאת איריס זינגר

שיחת הטלפון הזאת, מוצאת אותי בדיוק אחרי שחזרתי ממכון הרנטגן והודיעו לי, שאנחנו הולכים לניתוח קיסרי, בגלל שהעובר לא התהפך. סוג של לחץ מתגנב לי לתוך הלב. קשה לי לנשום ואימא שלי, בכלל מדברת על רותה וגדעון ועל איזה סלקל מנגן. אני נשארת פעורת פה, בלי כוחות בכלל להגיב. כל מה שמעניין אותי, זה שהכול יעבור בשלום, כי מחר, אני בעצם הופכת להיות אימא. החלטתי את הפרט הזה, לחסוך מכולם וללכת ללידה, רק אני ובעלי, בשקט. במילים אחרות, תנו ללדת בשקט…

לכתבות להיות הורים נוספות >>

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *