תפריט האתר

תינוק הנולד, חג ראשון, אצלנו או אצלכם ?

מציאות או דמיון ?

שלושה חודשים, לפני שמגיע החג, אצלנו המשפחה, כמו מרקחה… אצל מי אנחנו עושים את החג ?  עוד לפני שהיה לנו תינוק, בכל פעם שהחג הגיע, היינו בלחץ, כי לא משנה שיש טבלה מסודרת וכל שנה, ידוע מראש לאן הולכים… עדיין, הצד השני, פשוט לא יודע להסתיר את האכזבה שלו ודואג להראות אותה בכל הכוח. תכונה מופלאה של פולנים. נשבעת, שניסיתי לא ללדת לפני פסח. לא יכולתי לנבא מה יקרה, אבל אתם יודעים, כשתינוק רוצה להגיח לאוויר העולם, אין דבר שיעצור בעדו. וככך היה. שלושה חודשים לפני פסח, ילדתי בשמחה גדולה, כל המשפחה, סביב הרך הנולד, שאין לו יותר משעה ביקום וכבר שמעתי, תוך כדי ערפול חושים "מי ישיר השנה את הקושיות בפסח, מי ?" חשבתי שאני הוזה, או מדמיינת. עוד לא נולד, יש עוד שלושה חודשים וכבר מאתגרים את התינוק שלי, בשירת הקושיות, בפסח הקרוב. שלא לדבר בכלל, שעד כמה שאני יודעת ועדיין לא יודעת הרבה, כי רק ילדתי, תינוקות לא מדברים בגיל שלושה חודשים ובטח לא שרים, אפילו אם זה קושיות. היה לי נוח לחשוב באותו הרגע, שבטח אני הוזה, וככה, אני צוללת לתוך שינה שלאחר הלידה ומתפללת לימים טובים.

חזרנו הביתה, בשעה טובה, מגלים את הילד שלנו והוא את העולם, נרגשים מכל מבט, ציוץ, מחווה, מרגישים כמו קולומבוס, שגילה את אמריקה. ואז, חודש וחצי אחרי שנולד, אני שומעת את אימא שלי, משרבבת בין שפתיה "אתם אצלנו בחג השנה, נכון ?"  ואני, עד כמה שנדנדת ההורמונים מאפשרת לאישה אחרי לידה, ושכמה תאים במוח נמחקו לה, מנסה להיזכר, ולא יודעת מה לענות. מזל שפיתחתי לעצמי, טקטיקה לשעות מבוכה, של לענות בשאלה. אני רק מנסה לחשוב, איזו מבין השאלות, טובה יותר לרגע זה. אני מתאמנת לי בלב, על  "אצל מי היינו בשנה שעברה ?  אצלכם, לא ?", או אולי "היינו אצלכם בשנה שעברה, את זוכרת ?"  ואולי "תשאלי את דני הוא בטח זוכר אצל מי היינו בשנה שעברה, אני ממש לא זוכרת כרגע"… בעודי מהרהרת כפולניה, מה הכי מתאים לשאול, אימא שלי, אומרת לי במלוא הדרה "וממי, לא חשוב אצל מי הייתם בשנה שעברה, את זוכרת ממש אחרי הלידה, דיברנו על שירת הקושיות, את זוכרת ?"  אז זאת לא הייתה הזיית לידה !   זה קרה באמת !   אימא שלי, באמת חשבה באותו הרגע, שבני בכורי, עומד לקחת עליו את עול שירת הקושיות, כבר מהרגע, שיצא לי מהבטן !   בעודי מנסה להתאושש, לצבוט את עצמי, כדי לדעת שזה באמת קורה, היא ממשיכה "חמתך, לא אמרה כלום, כנראה הבינה את החשיבות… בכל אופן, נכד ראשון שלנו ועוד נכד בכור !  איזו שמחה, איזה אושר, את יכולה לתאר את אבא שלך, יושב בשולחן החג, עם הנכד הראשון שלו, מקריא את ההגדה והקטנצ'יק, שר את הקושיות ? אוייי… איזו כיפה נקנה לו ?  חשבת כבר על בגדים לחג בשבילו ?"

DSC_0185

ואני, פשוט רוצה לצרוח בקול גדול. הקטנצ'יק הזה, עוד לא בן חודש וחצי, איזו הגדה ?  איזה קושיות ?  כיפה, בגדים, לעזאזל, מה את רוצה ממני ?  את השתגעת לגמרי !   אבל אני מעדיפה לשתוק ולצלול לתוך הספה, מנומנמת, עושה עצמי ישנה, עד יעבור  זעם.

בערב, כשבן זוגי מגיע, אני מנסה לראות, איך אני תוקפת את המצב. בכל אופן, באמת שהקושיות ושירי החג, לא עומדים כרגע מנגד. מה שעומד מולי זה, שיהיה לי הכי נוח. ילדתי לא מזמן, יש לי תינוק ואני דואגת לנוחיות שלנו. אמנם שנה שעברה, היינו בסדר אצל ההורים שלי, אבל המחשבה על נסיעה השנה, לבאר שבע, עושה לי צרבת. אני מנסה באלגנטיות, לשתף את בן זוגי בסוגיה הנוכחית ומלבנת איתו, את כל היתרונות והחסרונות. מונה לפניו, את כל הציוד שנצטרך לקחת איתנו, חוץ משידת החתלה, כמעט הכול ושלא לדבר על בגדים וציוד, עבורנו. ממש יציאת מצריים קטנה. לא אגיד שלא עברה לי המחשבה בראש,  שאולי נצטרך, להשאיל את הטנדר של השכנים. והנסיעה הארוכה הזאת  בפקקים… בן זוגי מקשיב בקשב רב, שוקל כל מילה, כל אות שאני אומרת, ובסוף, אומר "ממי, תני לי לטפל בזה". ואני, לוקחת לי אוויר לנשימה. הגבר שלי, יציל אותי ממכות מצריים. את קולות שיחת הטלפון שלו, עם משפחתו וטריקת הטלפון, יכולתי לשמוע, עד הגינה ממול, בעודי מטיילת עם הפיצי במנשא. וכשיצא אלי, כולו לבן, הבנתי, שיכול להיות שלא נשארה לו טיפת דם אחת, בגוף. המכה הראשונה, שנחתה עלינו במצרים.

DSC_0208

בשבת, שלאחר שיחת הטלפון של בן זוגי, בשמונה וחצי בבוקר, חמותי מופיעה. תחשבו, מתי יצאה מהבית, מבאר שבע, אם נחתה אצלנו, בשעה כל כך מוקדמת ?  יכול להיות שישנה בחוץ, עם אוהל, ולא שמתי לב ?   עוד לא פקחתי עין, וחמותי, עם כל השושלת, אצלנו בבית, עמוסה בסירים, מחבטות, מתנות וחיוך, מפה ועד אילת, כאילו בלעה מטאטא. הביאה גדוד שלם מבאר שבע !  "סבתא באהההה !  אהההה !"  הצילו… וזה אחרי לילה לבן !  מה קורה פה ?  היא עברה את כל הדרך מבאר שבע, עם גדוד תומכים, כדי לשכנע אותי, הסוררת, להגיע לסדר, לבאר שבע ?  ולמה על הבוקר ?  למה לא בשתיים עשרה ?  בשתיים עשרה, אני הרבה יותר נחמדה ותקשורתית. ועוד בשבת ! עוד לא צחצחתי שיניים, אני עדיין בפיג'מה, עם כתמי חלב מהיניקות של הלילה!

"משפחה גידלתי והם פשעו בי"… מתחברת לכל האמונה שרק אפשר, מתפללת לאלוהים, שייתן לי כוחות, רק כדי לשרוד את השבת הזאת. חמותי, אישה לא טיפשה. ישר קלטה אותי. במבט אחד, הבינה שנכנסה למערבולת, כדור השלג, גדל וגדל ואי אפשר יהיה לעצור אותו, אם היא תמשיך את כיוון הצונאמי, שהתחיל כבר בשבוע שעבר, בשיחה עם בן זוגי. היא הבינה טוב טוב מה מצבי, ולא אמרה מילה, על פסח. לקחה את הגדוד, נתנה הוראות, שלחה אותי למנוחה שלימה, בחדר השינה, אותי ואת הפיצי שלי. כשהתעוררנו, הבית עמד למסדר. הכול היה מצוחצח, נקי, כולל סיוד לחג. הכביסה, קופלה ועמדה בארונות, שנראו עכשיו, ארונות של מישהו אחר. הכלים, לא היו בכיור. יכולתי להביט בכיור, שהיה מצוחצח כמראה, ולראות את עצמי מחייכת. הדשא בגינה, סוף סוף קוצץ, הפרחים נשתלו. הכול נראה נקי, חדש, וריח התבשילים במטבח, שלא ראה כבר הרבה זמן בישול, הציף את כל הבית ואת הבטן המקרקרת שלי. יכולתי להרגיש את הדמעות, שזולגות לי מהעיניים. דמעות של התרגשות, של שמחה, הוקרה ורעב, הכול יחד. אני מוצאת עצמי, חבוקה בתוך זרועותיה של חמותי, ממררת בבכי, בקול גדול, אסירת תודה, על הרגע הזה, שבו בזכותה, יכולתי לחזור ולהרגיש שפויה. להרגיש שוב את הבית. יכול להיות, שיהיו כאלה שירימו גבה ויגידו "איך את נתת לה להיכנס לך לוורידים ?"  אבל אני בנאדם, שכל מחווה של טוב לב, מתקבלת באהבה. גם אם זה אומר, לכבס  לי את הכביסה.

IMG_0179_ORG

אתם שואלים, איך חגגנו את הפסח הזה ?  אז ככה… חגגנו אותו בביתנו. התקבצו, שני הצדדים של המשפחה, כשכל צד, משתדל לעזור יותר, לבשל, להגיש, ואני, ישבתי לי עם הרגליים למעלה, מרגישה שיצאתי מעבדות לחרות, מאושרת. ידעתי, שבני בכורי, איחד את שני צידי המשפחה. ושאנחנו, בחגים, כבר לא נצטרך יותר, להתלבט. מעכשיו, אנחנו חוגגים יחד. אכן, את חג הפסח הזה, לעולם לא אשכח.

לכתבות נוספות של איריס זינגר

לכתבות נוספות להיות הורים

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *