תפריט האתר

מבקר הסרטים – הסרט "שכנים"

אפשר לומר הרבה דברים על הסרט "שכנים" – הוא לא מיועד לילדים, ההומור יכול להיתפס כגס לעיתים, הוא לא חף מרגעים הזויים וכן, סצנת ההנקה תרדוף אתכם עד יומכם האחרון.

אז למה לכם לצפות בו לעזאזל?
כי הוא כיפי, מצחיק כמו שרק סת' רוגן יודע איך ובעיקר כי צריך לתת קרדיט לסרט שמצד אחד עוסק די הרבה בבדיחות איברים מוצנעים ומצד שני מצליח לגעת בצורה כ"כ אמיתית בחיים שלכם.

אי שם, בשכונה פרברית נחמדה חי לו זוג עם תינוקת. הזוג עדיין נמצא בשלב הנפלא של ההכחשה בכל הנוגע לחיים עם תינוקת. יום אחד, מגלה הזוג שהשכנים החדשים שלו הם חברי אחוות סטודנטים, חברי אחווה כמו שרק סרטים אמריקאים יודעים ליצור – אלכוהול, סמים, מסיבות פרועות, שימוש לא הולם בגבס. יו ניים איט.
הזוג מבקש בצורה מאוד נחמדה מחברי אחוות הסטודנטים לחגוג בשקט. הצורה המאוד נחמדה לא מחזיקה הרבה זמן וככה מתחילה מלחמה שמגיעה לכמה מקומות לא נעימים (מאוד לא נעימים), אבל שומרת על פן משעשע לאורך כל הסרט.

 בינינו, לא חסר במלאי סרטים שעוסקים בהורים שמנסים להשלים עם עובדת היותם הורים. את מה שמבדיל ביניהם לבין הסרט המדובר אפשר לתאר בשתי מילים – סת' רוגן. הצ'אבי המסומם שלא משנה מה יוצא לו מהפה גורם לך לצחוק. ובסרט הזה סת' רוגן מביא את כל הייחודיות הזו, רק שהפעם הוא על תקן המבוגר האחראי, אנחנו לא יודעים איך זה קרה, הוא ממש לא יודע איך זה קרה ופה טמון חלק גדול מהקסם של הסרט, בחור ממוצע שבכל יום רגיל היה חוגג לא פחות חזק מחברי האחווה מבין שהוא כבר לא הבחור הזה, עכשיו הוא מזמין להם משטרה ומבקש מהם לשמור על השקט. והאמת היא שכל אחד מאיתנו יכול להתעורר יום אחד ולגלות שמבלי לשים לב הוא הגיע בדיוק לאותו המקום.

הסרט לוקח את הרעיון המפחיד הזה של הורות ומעדן אותו עם הרבה הומור, ציניות, הקצנה מטורפת של מצבים שכולנו חווים בכל יום וזאק אפרון אחד, שלמרות העבר המפוקפק בהייסקול מיוזיקל נותן את הופעת חייו.

סת' רוגן אמר שהוא ביסס את הדמות של רוז בייגן (מי שמשחקת את אשתו בסרט) על אשתו במציאות. על סמך הצפייה בסרט אפשר רק להניח שהוא נשוי לאישה הכי אדירה בעולם. התרגלנו לדמויות נשיות רציניות ואפורות בסרטים מן הסוג הזה, דמויות ה"נו נו נו" אני קוראת להן, כי זה כל מה שהן עושות, פחות או יותר. בסרט הזה שמחתי להיחשף לדמות נשית אחרת, כזו שמבולבלת לא פחות מבעלה האינפנטילי ומוכנה לזרום עם התכניות האידיוטיות שלו בשביל לנצח במלחמה האכזרית הזו.

מאז שצפיתי בסרט המלצתי עליו להרבה אנשים – לעמיתים בעבודה, לחברים, להורים. אם זה נושם ויש לו לפחות אוזן אחת מתפקדת המלצתי לו על הסרט.
זה מאוד פשוט, אתם יכולים לבחור שלא ללכת, או שאתם יכולים להעביר 96 דקות מהנות בטירוף, בלי להפסיק לצחוק לרגע.
הבחירה באמת לא כזו קשה.

היכנסו לביקורות של סרטים נוספים

על הכותבת:

10376288_776663352377817_1530767536336852420_n

היי,אני יסמין וכמו כל בחורה אוהבת שילובים מוצלחים,שמלה ותיק תואם זה תמיד מרגש אבל שילוב אחד שאהוב עליי (וקצת פחות חומרני) הוא כתיבה וסרטים. הסרט הראשון שכתבתי לו ביקורת היה ״מי הפליל את רוג׳ר ראביט״. הייתי בת 8. הרבה דברים השתנו מאז,שני דברים לא השתנו:

א. האהבה שלי לקולנוע,כמה שיותר מגוון יותר טוב,מכל הז׳אנרים ומכל הסוגים,מארוחת בוקר בטיפאני,דרך פיינאפל אקספרס ועד הארי פוטר.
ב. אני עדיין חושבת ש״מי הפליל את רוג׳ר ראביט״ גאוני. אם תשאלו אותי גם בקולנוע אפשר למצוא עולם ומלואו,רק צריך לחפש…

 

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:
קולנוע

אני אריאל אוקסנגדלר מתגורר בחיפה , בן 10 לומד בבית ספר העברי הריאלי . כרגע מעביר את הזמן במשחקי מחשב ובקריאה. בעתיד חולם להיות תסריטאי ולהגיע לירח 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *