תפריט האתר

פרויקט המטפלת

מוקדש באהבה למטפלת שלי

אז זהו, השעון מתקתק, חופשת הלידה שלי עומדת להסתיים עוד מעט ואני מרגישה את הלחץ בכל הגוף, בכל הנקבוביות, בלב. איך אני יכולה לחזור לעבודה ?  איך אני יכולה להשאיר את הדבר היקר לי בעולם, בידי אנשים אחרים, זרים, שאני לא מכירה ?  התינוק שלי, שזקוק רק לי, מה הוא ירגיש כשאני נוטשת, עוזבת אותו ?  הוא כל כך קטן, איך הוא יוכל להסביר לי בכלל מה עובר עליו ומה הוא מרגיש ?  האם הרגע הזה, של פרדה מאימא,  יעצב את חייו בהמשך ?  אני אימא שלו, אני אמורה לגדל אותו, לא ?  ולמה אני צריכה בכלל לחזור לעבודה ?  רק המחשבה לחזור לעבודה, הורסת אותי. אני מרגישה כואבת בכל הגוף. האנרגיה שלי ירודה ואני מרגישה שהחיוך יורד לי מהפנים, בכל פעם שאני חושבת על זה. אני מרגישה את הדמעות מציפות אותי… אז איך ?  איך אני אמורה להתמודד עם זה ? וכשאני נפגשת עם החברות שלי, אני מבינה שהן עשו סקר מקיף, על כל המטפלות ברדיוס הקרוב, כולל המשפחתונים, הגנים וכו'… ואני, לא מסוגלת לחשוב בכלל על הרגע הזה.

איך אני מסוגלת, לבחון יתרונות וחסרונות של גנים ומטפלות, כשאני בעצמי לא מאוזנת ? ואם לומר את האמת, עמוק בתוך ליבי, אני יודעת שאני בכלל לא רוצה לעשות את זה. התינוק שלי, רוכש כרגע, דרכי, אמון מול העולם. אני הדמות הדומיננטית ואני הולכת להפר את כל זה… איך הוא יפתח מיומנות כזו, כשהוא יהיה עם עוד תינוקות ועוד אנשים זרים, שהוא בכלל לא מכיר ?

resized_DSC_0703

בעודי מתחבטת בשאלה מה עושים ואיך עושים, אני מבינה שיום הדין יגיע, אם ארצה או לא ארצה ואני חייבת לעשות משהו בנידון !  אני פונה לצלע השנייה שלי. אני ובן זוגי, יושבים לשיחה פתוחה, שבה אני שוטחת בפניו את כל הפחדים, השאלות והרעיונות… לבן זוגי, יש דרך מדהימה לקחת את כל בליל הרגשות שלי, הדמעות שלי, הפחדים, הדברים החשובים וגם כאלה שלא ולהפוך אותן לרשימה פרודוקטיבית והחלטית. הוא מדגיש בפניי, שאחרי ששמע את כל הפחדים המתחוללים בראשי, הוא מבין שעבורי ועבור הבן שלנו, מטפלת זה הפתרון והוא חוזר ואומר "אני מבין שהבן שלנו זקוק לאישה שתכיר אותו, שתבין אותו, שתענה לצרכיו וכך הוא יוכל להמשיך ולפתח את האמון, שאת מדברת עליו. בכל אופן, הוא עדיין תינוק" אומר בעלי ואני חשה על פי טון דיבורו, שגם עבורו העניין לא כזה פשוט… אני נפעמת מיכולת הניתוח של בן זוגי, מזדהה ומבינה, שיוצאת לפעולה…

חושבת על  כל ההשלכות של מציאת מטפלת, איפה מוצאים כזאת שתהיה בדיוק האחת והיחידה עבור הבן שלי, עבור המשפחה שלי ומיד אני נזכרת בגעגוע עמוק, במטפלת שטיפלה בי, כשהייתי תינוקת. איך היא הייתה שם בשבילי, עבורי, גידלה באהבה… לא הרגשתי שהיא זרה לי. הרגשתי שהיא משלימה את המשפחה, שהיא חלק ממני ודמעות מציפות את עיניי, מתוך הידיעה שאחת כזאת, הייתה רק אחת. עד היום אנחנו בקשר ולא פעם, אנחנו מצטלצלות, משתפות, מדברות… האהבה עדיין קיימת. אבל איפה מוצאים אחת שכזאת…

אני מחליטה לאסוף את עצמי. בכל אופן, מדובר פה בבן שלי ואני צריכה לקחת אחריות. אני שולחת הודעות בכל דרך אפשרית, שאני מחפשת מטפלת עבור הבן שלי ומכינה חמ"ל שלם, מערך עבודה, ממש כמו שאני עושה לצוותים שלי בעבודה.

ראיון אישי, המלצות, פגישה, גיל, ניסיון עבר, מיקום, שעה, שכר, חוזה העסקת מטפלת ועוד… הבנתי, שאני צריכה פשוט להיערך לזה. בכל אופן, מדובר על לא מעט שעות, שהיא צריכה להיות עם הבן שלי. וכן, הבן שלי עומד פה על הפרק והוא צריך את הטוב ביותר !!!

resized_DSCF1143

התחלתי להיפגש עם המטפלות, בזו אחר זו. ישבתי איתן לראיון אישי. היה לי חשוב לדעת. מי זו האישה הזאת, שתהיה בביתי עם בני ?  איך נראים החיים שלה ?  מה היא אוהבת לעשות בשעות הפנאי, ספרים שקראה, האם טיילה בחו"ל ואיפה, מה אוהבת לאכול ?  מה מרתיע אותה, כמה ילדים יש לה ?  שאלתי שאלות חשובות וכאלה שלא ממש, רק כדי להתקרב ולהרגיש. הייתי כל כך קשובה לכל ניואנס, לכל מבט, לכל תנועת גוף, ריח, חיוך  והאזנתי לכל מה שיש לה להגיד ולספר. פשוט רציתי לדעת. רציתי ליצור קירבה, אינטימיות.  היה לי חשוב, שהמטפלת של בני, תהיה קשובה, נעימה, אוטנטית. שהקשר איתי, יהיה בגובה העיניים ולא במקום שבו היא היודעת, מה טוב לבני. על פי התפיסה שלי, אני האימא ואני יודעת מה הכי טוב עבור התינוק שלי. רציתי שתהיה קשובה לי ולבן שלי. גם אני שיתפתי, סיפרתי, אמרתי, צחקתי יחד איתה. מכתבי ההמלצות שקיבלתי, גם הם נתנו לי עוד איזשהו מושג, על מי האישה הזרה הזאת, שנכנסת פתאום לחיינו. בשיחות הטלפון שלי עם הממליצים, מאוד עניין אותי, מה לדעתם עבד בקשר איתה, ומה לא. ואחרי שראיינתי, שאלתי, צלצלתי ומצאתי לי שתיים מתוך ה 12 שפגשתי. החלטתי להפגיש את הבן שלי עם אחת המטפלות. כמובן שהמפגש הזה. ליווה אותי בחששות עמוקים ולא ידעתי למה לצפות. המפגש צלח בהצלחה מרובה. האופן שבו היא הסתכלה על הבן שלי, אחזה בו, טון הדיבור שלה, תנועות הגוף, יכלו לתת לי המון אינפורמציה. יחד עם הדרך שעברנו שתינו, השיחות השיתוף, יכולתי לצרף את המידע הזה, לתמונה כוללת. בני שכב רגוע, קשוב וסקרן למראה הפנים החדשות שאוחזות, מחבקות, מכילות… יחד, הסכמנו שהמעבר ממני אליה, צריך להיות איטי, רגוע… שמחתי מאוד שהיא גרה בפינת הרחוב, ככה שזה מקל על כולנו.

הכנו יחד, מסמך של תאום ציפיות משותף. היה חשוב לי לעלות את כל הצפיות על הנייר וכך לא יהיו מחלוקות ובעיות בהמשך. אני לא מדברת רק על שעות העבודה שלה, שכר, בישול, כביסות כן או לא וכו… אלא רשמנו ושיתפנו, את הדברים החשובים לי, על האופן שבו אני מצפה שתמשיך אותי, במה חשוב ומה לא…

resized_20151011_073244

עלי לשתף, שהמהלך הזה, לא היה פשוט עבורי, אבל בכל זאת, הוא חידד עבורי מה מתאים לי ומה מתאים לבן שלי, ערכים, רצונות, מחשבות… ביום הראשון שהשארנו את בני עם המטפלת, לקחנו יום חופש. בן זוגי ואני, חשבנו להיות נוכחים בקרבת מקום, זמינים לכל דבר ועניין. חשבנו שזאת גם הזדמנות מופלאה, לצאת לארוחת בוקר משותפת. בחרנו בית קפה באווירה פסטוראלית. בכל אופן, גרים בבנימינה. לא היה קשה למצוא. הזמנו לעצמנו ארוחה זוגית מפנקת, ישבנו שם בין העצים והפרחים, ללא יכולת לדבר. מסתכלים האחד לשני בעיניים, רואים את החששות. כל אחד בעיניו של האחר. בכל ביס שלקחתי, הרגשתי שהמזון לא ממש עובר בגרון והתיאבון, היה ממני והלאה. מעולם לא הסתכלתי כל כך הרבה פעמים בשעון… הזמן עצר מלכת. לא ידענו מה לעשות עם הזמן הזה, עם המחשבה על הבן שנשאר בידיים זרות… ההתנתקות, הייתה לנו קשה לא פחות.

לימים, אני יכולה לספר,  שהשידוך עם אותה מטפלת, היה מוצלח. הבן שלי שמח מאוד לקראתה והיא לקראתו. לא חשנו שינוי מהותי בהתנהגות הבן שלי. פרויקט מציאת מטפלת עבורנו, הוכתר בהצלחה. כשחזרתי הביתה מהעבודה, מצאתי את בני נקי, קורן מאושר ואני, יחד איתו… האם עשיתי נכון ?  לעולם לא אוכל לדעת ונראה לי, שאין דרך לדעת. אני כן יודעת, שניסיתי לעשות את הכי טוב.

לכתבות להיות הורים נוספות >>

לפעילות ולסדנאת הקטנטנים של איריס >>

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *