תפריט האתר

"מסיבת הטעימות"– המעבר מחלב למוצקים

לקראת גיל ארבעה חודשים,הבנתי שאני צריכה להתארגן למעבר מחלב למוצקים. כמובן שלא היה לי מושג בכלל בנושא ואם להיות כנה, ההנקה הייתה לי מאוד נוחה. אין צורך לקנות בקבוקים, לשטוף בקבוקים… לא היה לי מכשיר סטריליזטור בבית וכמויות זה משהו שתמיד נתן לי תחושה לא נוחה, לכן ההנקה מאוד התאימה לי. אף  פעם לא הייתי בלחץ שנצא מהבית ולא יהיה לי מזון עבור הבן שלי. האוכל שלו תמיד היה איתי, בחיקי, בטמפרטורה הנכונה, במרקם הנכון. גשם, שמש, יום, לילה,לא משנה מתי, הכל פה והכל איתי.הייתי מאוד רגועה סביב ההנקה והאמת היא, שהבן שלי ממש אהב את החלב שלי, מה שממש שימח אותי, וינק אותו בשקיקה ועלה והתפתח יפה במשקל.

השינוי בתודעה

המחשבה על לקחת איתי מזון, לא הייתה בכלל בתודעתי, אפשר תמיד פשוט לחלוץ שד ולתת בכל רגע נתון. אבל מה לעשות שאנחנו לא יונקים לנצח ושיש רגע שצריך לעבור מחלב אם, או פורמולה,למוצקים? האמת, שפה קצת נלחצתי. לא היה לי מושג איך מתחילים ואיך אתארגן והאם הבן שלי יאהב את האוכל שאני מכינה לו? והאם אזהה את הרגע הנכון, שבו הוא צריך להתחיל עם הטעימות? כשהבן שלי היה תינוק, משרד הבריאות המליץ להתחיל במעבר למוצקים, בגיל ארבעה חודשים. היום זה השתנה וההמלצה היום היא, מגיל שישה חודשים. כשראיתי את ה"מבט המורעב" של בני, כשישב איתי בבית קפה, מסתכל ברעבתנות על המנה שהזמנתי עבורי ועבור חברה שלי, זיהיתי בברור את "חלון ההזדמנויות",  ונשמתי לרווחה ! זיהיתי !  הצלחתי ! זה ממש כמו שקראתי בספרים!! וככה, באינטואיציה שזהו הזמן הנכון, התחלתי לתת לו לטעום מהמנה שהייתה מולי.

תינוקות ואכילת מוצקים

איך הגיב?

רק כדי לעדכן, ישבתי באותו יום עם חברה טובה שלי נורית, בבית הקפה השכונתי, אני עם בני והיא עם הבת שלה, שנולדה לפני כחודש…לעולם לא אשכח את הפרצוף הקטן של בני, לנוכח המרקם והטעם השונה מחלב האם המוכר לו… המבט השתנה לו תוך כדי טעימה.בחלקו היה מאוד מתעניין ומעוניין ובחלקו,חקר, היסס ואולי אפילו קצת התבלבל. עד עכשיו היה רגיל לטעם אחד, צבע אחד, טמפרטורה אחת,למרות שאני מאמינה, שמה שאני אוכלת גם משפיע על טעם החלב שלי, אבל בבסיס, זה תמיד כנראה אותו הדבר.הגור שלי מסתכל עלי במבט עמוק, מבט כזה ששואל,חוקר, אולי לא מבין "לעזאזל אימא מה זההה? כנאה שמעתי את גלגלי המוח שלו זזים…ובמקביל, יכולתי לזהות על פי תנועת הגוף שלו, שהוא ממש רוצה לנסות עוד, כאילו מבקש לחקור לעומק את השונות. ואני, כמובן מגישה לו עוד משהו קטן… למה לא ?  שינסה.חברתי, שזה עתה ילדה וישבה מולי, אמרה לי "את לא נורמאלית" אמרה בקול שבור לא בטוח בעצמו ומהורהר, ככה פתאום."רק על פי מבט, החלטת שזהו הרגע המתאים?ואת עוד נותנת לו לטעום מהמנה שלך?היית צריכה להכין לו משהו מיוחד לא?"

עניין של אינטואיציה

אני לא יודעת מאיפה היה לי את הביטחון הזה, אבל מיד השבתי כאילו אני יורה מהבטן "זה הזמן המתאים!!, זה הזמן הזה ומה שאני אוכלת,אם זה טוב עבורי זה טוב גם עבור הבן שלי.את מבינה, אני קוראת אותו כמו ספר פתוח. כל ההורות שלי, אני בהקשבה לצרכים שלו ולמה שקורה כאן ועכשיו וזה הרגע הזה, פשוט צריך לזהות אותו, לא רוצה לפספס. זה מעבר שהוא טבעי וזורם עבורו" הסברתי לה, שיש כמה דברים לפני שמתחילים טעימות שחשוב לדעת וכל הפרמטרים האלה, כבר קיימים. תוך כדי זה, המתוק שלי החל להשמיע קולות וגרגורים,מסמן לי שהוא ממש מעוניין בעוד טעימה, עוד מציצה קטנה עם טעם ומרקם שונה מהאצבע שלי, שהגישה לו בשמחה חתיכה קטנה מהאבוקדו, שהיה בצלחת שלי "תראי" אמרתי לחברתי "

טעימות ראשונות לתינוק

יש כמה דברים שחייבים להתקיים כדי שנעבור למוצקים

הראשון, ממש קרה כאן ועכשיו. את היית עדה "לחלון ההזדמנויות" ראית איך הוא הסתכל על המזון המוגש, וזה היה אחרי הנקה קצרה. ראית שהנקתי אותו כמה דקות כשהגענו לבית הקפה, ראית את המבט הזה שלו, ממש כאילו הרעבתי אותו שבוע, תסתכלי… את כל הכפיות שעל השולחן, הוא מנסה להכניס כל הזמן לפה, בכל דרך אפשרית, כולל מפיות, כולל המלח. כל צעצוע שאני מגישה לו, הוא מגלה התעניינות וחקירה והשלב הבא זה, להכניס ישר לפה. הראש שלו והצוואר יציבים והוא יושב אתנו כבר בכיסא, פה בבית הקפה לפחות רבע שעה, זקוף כמו "ספינקס" והוא הצליח לבלוע את מה שהגשתי לו, אז כנראה שמערכת העיכול שלו כבר מוכנה. ותראי את השיניים הקטנות המבצבצות להן, מוכנות לנגוס את העולם".

התינוק מצמיח שיניים ומוכן להתחיל לטעום אוכל מוצק

חברתי, עדיין לא יכלה לעכל את המאורע ואת הקלילות שבה ניסיתי להרגיע גם את בני המתרגש,לנוכח הטעם, המרקמים והטעמים החדשים, המגביר את קולו, כאילו מבקש שוב ושוב לבלוע את כל העולם החדש,שנחשף לפניו.ואני, בהתרגשות איתו ומצד שני,מרגיעה את חברתי,אימא חדשה,שנקלעה "למסיבת הטעימות" שלנו. ניסיתי להרגיע אותה, לעודד ולשתף אותה בזרימה ובפשטות של המעברים החשובים האלה."נורית", אמרתי בקול מרגיע ומתחשב "אני כאימא, מתייחסת לכל מה שקורה, באופן טבעי וככה גם בני יתייחס לשינויים בעתיד" ובאותה נשימה הוספתי"אני מקווה!!" אמרתי לה "לדעתי, אין תנאים מיוחדים שצריכים להתקיים עבור אותו הרגע, יש את הרגע הזה שפתאום קרה פה יחד אתך.

מגוון טעימות לתינוק

התפקיד שלי כאימא אני חושבת, זה לזהות את זה ולזרום עם זה

מה הייתי צריכה לעשות ?  להתעלם מזה ולדחות את הרגש והצורך של הפיצי שלי ? ואז, להגיע הביתה, להושיב אותו על כסאו ולהכריז 'עכשיו עוברים לטעימות !זה הרגע!?' מה היה קורה אם הייתי מפספסת את הרגע והוא לא היה מעוניין לטעום פתאום? את זה אף פעם אני לא אדע. זה קרה כאן ועכשיו וזה היה רגע מושלם בעיניי, אותנטי וזורם" ראיתי שנורית זזה לה קצת באי נוחות בכיסא. לא יכולתי ממש לשים את האצבע, האם זה בגלל שבמשך כל ההרצאה הזאת, הבת שלה הייתה על השד שלה והיד אולי כבר נרדמה לה מההחזקה הארוכה, או שמשהו בהורות שלי, גרם לה תחושה של אי נוחות.

אני לא ממש יכולתי לשים אצבע על מה עבר עליה באותם רגעים.מה שידעתי באותו הרגע, זה שהקשבתי וזרמתי עם הבן שלי והבנתי שאנחנו במעבר לאכילת מוצקים וזה מה שעומד כרגע על הפרק.בימים הבאים, המשכתי להתארגן לקראת המעבר למוצקים, המשכתי עם הטעימות, שלאט לאט הפכו ממש לאכילה. בנוסף להנקה, הוספתי לו פעם ביום ארוחה, שבה הוא נחשף לירק. כל פעם משהו אחר.

בדקתי גם אם הוא אלרגי, כך שלא הייתי נותנת לו מגוון של ירקות, אלה בכל פעם ירק אחר ואחרי שהוא טעם שלושה דברים שונים, הייתי מאלתרת ומחברת את כולם.אחר כך, עברתי למתן פירות. כשהגיע לגיל תשעה חודשים, אכל כבר ארבע ארוחות מוצקים ביום, שמח וטוב לב.

כל המעבר למוצקים, היה ניסוי ותהיה, ביחד אני והוא, בודקים, מנסים, מקשיבים וחוקרים. הרגע שבו בישלתי את המרק הראשון לבני, היה חגיגה ענקית. חיוך העונג שלו ושלי, תוך כדי כפית ועוד כפית,תוך כדי שאני מאכילה את בני ופותחת יחד איתו פה פעור, ככה באוויר ואוכלת בתנועת השפתיים את המרק,בתאום מופלא יחד איתו…

עברו 14 שנים ומאז ועד היום, בכל פעם שאני מבשלת והוא אוכל, עונג ענק נפרש לי ככה בתוך הלב, ואני רואה, שגם בלב שלו.

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *