תפריט האתר

מבקר הסרטים – עולם היורה

אם תגידו למישהו מה הסרטים האהובים עליכם, הוא כנראה יוכל לנחש את גילכם בלי הרבה בעיות. זה די הגיוני. אם את הכי אוהבת את "משחקי הרעב", את בטח בת 14; אם אתה הכי אוהב את "מהיר ועצבני 7", אז אתה בן 25 שמושפע ממש בקלות; אם אתם הכי אוהבים את הסרט הזה עם הרכבת שנכנסת לתחנה – איך אתם פה עדיין?! זה ממש ישן! אבל יש סרטים שאם אתם אוהבים אותם, בלתי אפשרי לגלות את גילכם. כמו למשל "בחזרה לעתיד", "אינדיאנה ג'ונס", "אי. טי.", "מלחמת הכוכבים" וכמובן "פארק היורה". אלו קלאסיקות שהורים שגדלו עליהן הראו לילדים שלהם, ומשם זה כנראה ימשיך לנצח. אני אף פעם לא ראיתי את "פארק היורה". אופס, אני ממש גרוע. רציתי, אבל אף פעם לא יצא. אני יכול לתרץ לנצח, אבל אני שמח שלא ראיתי את "פארק היורה", כי אז הייתי סובל מ"עולם היורה" החדש אפילו יותר משסבלתי ממנו כרגע, ואני מעדיף שסרט יהרוס לי שעתיים מאשר שיהרוס לי זיכרון ילדות שלם.

אני יודע שב"פארק היורה" יש פארק, דינוזאורים, אנשים שבאים לבדוק את הפארק ודינוזאורים שלא בדיוק מתים על זה. הסרט החדש לא שונה – יש פארק ויש דינוזאורים, רק שהפעם הפארק פתוח לציבור – חלומו הרטוב של כל מי שהיה ילד בשנות ה-90, וכשהדינוזאורים יקבלו ת'גננה, יהיו טונות של אנשים בסכנה. היום אנחנו רגילים לסרטי אקשן גדולים מהחיים. דינוזאורים רודפים אחרי 6 אנשים לא יספיקו לנו, כי כבר ראינו את זה לפני 22 שנים, אז צריך להעלות את הסיכון לרמות מטורפות. הסרט אפילו מתייחס לעניין כמה פעמים בניסיון פאתטי להיות סופר מודע לעצמו. "הקהל רוצה את הבידור שלו גדול יותר, רועש יותר", אומרת מנהלת התפעול של הפארק בתחילת הסרט בהקשר של הדינוזאור החדש והענק שהם רקחו במעבדה. הדינוזאור הזה, כך הדמויות מגלות לצערם, הוא חומר מהסיוטים עם כוחות על. הוא סופר-אינטליגנטי שמתכנן במשך חודשים תכניות בריחה מהכלוב שלו, והוא דינוזאור. הוא יודע להסוות את עצמו, והוא דינוזאור. הוא חסין מפני כדורים, והוא דינוזאור. חבל שהוא רק לא יכול למחוא כפיים, כי הוא דינוזאור.

עולם היורה בקניון סינמול

העלילה מספרת על האחים זאק וגריי – הראשון הוא נער רגיל שמתעניין רק בבנות והשני הוא ילד מוזר שמתעניין רק בדינוזאורים – שהוריהם שולחים אותם לפארק לבקר את דודתם שעובדת שם. אבל בעצם העלילה מספרת על קלייר, מנהלת התפעול של הפארק והדודה של זאק וגריי. היא נורא לחוצה כי יש לה דינוזאור על הראש לטפל בו, ולכן היא שוכחת לטפל באחיינים שלה. היא מזמינה את אוון, מאלף דינוזאורים ואקס, לבדוק אם הכלוב של הדינוזאור בטוח, ואז מתגלה שהסיפור הוא בעצם עליו. ומפה לשם לא ממש ברור על מי הסרט הזה. מי מרכז העלילה? אני לא באמת בטוח. הפוסטרים והטריילרים טוענים שאוון, בגילומו של כריס פראט, הוא הדמות ראשית. הוא הגיבור הצריך להציל את כולם, רק שהוא לא באמת עושה את זה. מי שכן מצילה את כולם, ולפעמים גם ספציפית את אוון, היא קלייר (ברייס דאלאס האוורד, לא ג'סיקה צ'סטיין), ואת כל זה היא עושה כשהיא רצה על עקבים בפרצופים מודאגים שהיא למדה מסנדרה בולוק ב"גרוויטי".

רק לפני חודש הגיע למסכים הסרט המדהים "מקס הזועם: כביש הזעם" שההפתעה הכי גדולה בו הייתה שהוא לא סרט על המקס מהכותרת, אלא על הדמות הנשית שלצידו. שם זה נעשה באופן מודע ובוצע מצוין. כאן… לא ממש. הבמאי טוען שמבחינתו קלייר היא הדמות הראשית. ואולי זה נכון באיזושהי גרסה ישנה של התסריט, אבל זה בטח לא מה שסיפרו לעורך, כי כרגע זה סרט שמנסה לפענח תוך כדי מי הדמות הראשית שלו, והצופים מבולבלים ביחד איתו. אולי זה בכלל האולפן הגדול שאחרי שהסרט כבר צולם החליט שהדמות הראשית חייבת להיות הגבר, כי אחרת זה לא ימכור. אבל הפחד של הוליווד מנשים זה נושא לדבר עליו בפעם אחרת.

אני חייב להודות, בהתחלה דווקא נהניתי. הייתה הרגשה של משהו מיוחד. אווירה אייטיזית שקשה לתאר. במקום לעשות משהו בסגנון שנות האלפיים החרוש, הוחלט ללכת על הומאז' לסרטי שפילברג וחבריו משנות השמונים-תשעים. וזה היה נהדר. כשהילדים מגיעים לפארק והמוזיקה המקורית של ג'ון וויליאמס מתנגנת, אפילו אני הרגשתי נוסטלגיה. זה היה רצף של רגעים קולנועיים נפלאים שפשוט עושים כיף על הנשמה. בשבילי, הכל עבד, עד שהסרט הגיע לרבע ושם הוא התחרבש.

אלוהים אדירים כמה קלישאות! כשהדינוזאור מתחיל לרדוף אחרי כולם, שם הסרט הפסיק לעבוד.  כבר ראיתי את כל מה שקורה בסרטים אחרים, כבר שמעתי כל משפט של כל דמות בערך מיליון פעמים לפני. יש בפייסבוק עמוד בשם "קלישאות מהסרטים". אז כן, כזה. כל כך הרבה וואן-ליינרים כאלו שאתה יכול לדמיין את הבמאי רוצה לראות את אותם כבר בתוך גיפים אינטרנטים. כל כך מתיש. ולמה זה לא נגמר כבר. זה כאילו אנשי צוות שונים עבדו על שני החלקים של הסרט, והחלק הראשון הוא לגמרי הטוב מבינהם.

עולם היורה ביס פלנט בחיפה

אחד הדברים שלא אהבתי בחלק הראשון היה שמדי פעם הדמויות היו מזכירות באיזה משפט-שניים משהו שעובר עליהם בחיים שלא בדיוק קשור לעלילה. סרט טוב הוא סרט שגורם לנו להכיר את הדמויות שלו בלי לספר דברים לא קשורים. אבל הסרט נכשל אפילו במשימה של להכיר לנו את הדמויות, כי הם משתנות באופן תמידי לפי הצרכים של הסיפור. אני מבין שהסיפורים של הדמויות מעברם זה טוב בשביל הזדהות שתגבר ככל שהסכנה לחייהם תהיה יותר גבוהה. הבעיה היא שגם כשיש סכנה לחייהם של הדמויות הסרט לא מפסיק עם ההרגל המגונה הזה שלו. למעשה, הוא רק עולה מדרגה. כשאוון וקלייר מזכירים בהתחלה בכמה משפטים קצרים שהם יצאו פעם לדייטים אבל זה לא הצליח, זה סתם מציק, כשקורה הצפוי מכל והם הופכים לזוג על רקע דינוזאורים רצחניים – אוי, תהרגו אותי וזהו!

אבל הסרט הרוויח הרבה כסף, זה בטח אומר משהו, לא? אז לא, לא ממש. זה לא אומר כלום. אנשים משלמים על הסרט לפני שהם ראו אותו, לא אחרי. ובכל זאת, אף אחד לא ציפה להצלחה הזו. בטח שלא אני. מי ירצה לראות המשך לסדרה כל כך מצליחה שייתכן שיהיה גרוע במיוחד? מסתבר שכל העולם בערך. אני קצת מפחד מההצלחה הדינוזאורית של "עולם היורה" והדרך שהוליווד תפרש אותה. "כולם לחפש בארכיון סרט נוסטלגי שעוד לא החזרנו לחיים!!!" צועקים עכשיו מפיקי הוליווד כאילו דינוזאור רודף אחריהם. רוצים? אז קבלו במחיאות כפיים את "בחזרה לעתיד: הנקמה" – יוני 2021, "אינדיאנה ג'ונס: הדור הבא" – מאי 2018 ו"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" – דצמבר 2015.

עולם היורה ביס פלנט בחיפה

אז "עולם היורה" הוא סרט נחמד, עד שמהר מאוד הוא כבר בכלל לא. הוא קלישאתי בטירוף ומזיק לנוף הקולנועי המקורי. אפילו הדינוזאורים לא מצילים את העניין, אתה רק רוצה שייפול כבר עליהם ועל כל הדמויות מטאור ויגמור את הכל.

לעמוד סרטים בלב המפרץ יס פלאנט חיפה >>

היכנסו לביקורות של סרטים נוספים

לצפייה בטריילר של הסרט:

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:
קסם ב

קסם ברקוביץ הוא סטודנט ביום וישן בלילה, אבל הוא גם ממש היה רוצה לישון ביום. בזמן שהוא לא יישן, הוא מנסה לצפות בכמה שיותר סרטים, מה שלפעמים עולה לו באינטליגנציה, אבל זה בסדר – העיקר שיש לו עוד כרטיס קולנוע לאוסף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *