תפריט האתר

מבקר הסרטים – סטיב ג'ובס

סטיב ג'ובס הוא שמוק. זה בסדר, מותר לי לומר את זה. הוא מת לפני 4 שנים, חוק ההתיישנות כבר עבר. וזה לא שאני לא מעריך את המוצרים שלו וחושב שהוא השפיע על הטכנולוגיה של היום בצורה שקשה לתאר, כי הוא כן. בלי האייפון עולם הסלולר היום היה כנראה נראה אחרת, ובלי המקינטוש… טוב, אני לא יודע, כנראה שעדיין היה לנו מחשבי PC, אבל בלי האייפוד עולם המוזיקה היה כנראה קצת שונה! ואתם יודעים שבלי ג'ובס אפילו הקולנוע של היום היה יכול להיות שונה? ג'ובס היה זה שהשקיע כסף ב"פיקסאר" בתחילת דרכה, והציע להם לעשות סרטים באנימציה ממוחשבת באורך מלא, אז הם אמרו אוקיי והוציאו את "צעצוע של סיפור". אני לא יכול לדמיין עולם בלי פיקסאר, ואתם?

ואיכשהו, יוצא שסטיב ג'ובס משפיע על הקולנוע גם אפילו אחרי שהוא מת. הסרט הנוכחי הוא הניסיון השני לייצר אחד סביב חייו של סטיב, אחרי "ג'ובס" עם אשטון קוצ'ר מ-2013, שהיה סרט די חרא בלשון המעטה. הוא היה מתחנף מדי, משעמם מדי, משוחק וכתוב גרוע ופשוט לא מאוד טוב. הפעם, השוני מתחיל קודם כל בצוות, שהוא הרבה יותר מיומן. התסריטאי אהרון סורקין של "הרשת החברתית", הבמאי דני בויל של " נער החידות ממומביי" והשחקן מייקל פאסבנדר, כולם עושים חשק יותר מאשטון קוצ'ר בעל קול הציפציף. אבל בעצם, ברגע שמסתכלים על "סטיב ג'ובס" של 2015, מגלים שהשוני שלו מ"ג'ובס" בעצם גדול הרבה יותר. השוני גדול כל כך עד שהוא עובר דרך רוב הסרטים שנוצרו עד היום. "סטיב ג'ובס" הוא פשוט סרט שכמוהו עוד לא ראיתם אף פעם.

"סטיב ג'ובס", בציר 2015, הוא סרט שמתרחש בשלוש סצנות בלבד (טוב, פחות או יותר), כשכל אחת אורכה בסביבות ה-40 דקות. סצינה, לפי ויקיפדיה, היא "רצף בהתרחשות עלילה, המצומצם לזמן אחד ולמקום אחד". כלומר, כל עוד אנחנו באותו הזמן ובאותו המקום, אנחנו באותה סצנה. וזה חשוב מאוד לזכור, כי בסרט רגיל יש המון סצנות, שכל אחת מתפרסת בדרך כלל על מספר דקות ספורות. "סטיב ג'ובס" הוא סרט שמנסה לעשות את זה שונה, וזה נהדר.

>הסרט סטיב ג'ובס

ג'ובס נולד ב-1955 והועבר לזוג הורים מאמצים לאחר מאבק משפטי ארוך מול הוריו הביולוגים, ב-1976, ביחד עם סטיב ווזניאק, הוא הקים את חברת אפל במוסך של בית הוריו ובנה את מחשב ה-Apple I, שהיה פחות מצליח ממחשב ה-Apple II שהם בנו ב-1977.  ב-2003 ג'ובס אובחן בסרטן הלבלב ומת ב-2011. כמו כן, הוא לא האמין ברהיטים, היה נוהג להתקלח פעם בחודש, נמנע להיעזר ברפואה, ופרש מהאוניברסיטה אחרי סמסטר אחד. את כל זה ועוד לא תגלו בסרט. סיפור חייו של ג'ובס הוא לא העניין כאן. העניין הוא ג'ובס כאדם, ויחסיו עם האנשים שסבבו אותו במהלך השנים. לשם כך, כל אחת משלושת הסצנות הארוכות שבסרט מספרת סיפור שונה מאחורי הקלעים של הכרזת מוצר אחר של אפל – המקינטוש ב-1984, מחשב ה-NeXT ב-1988, וה-iMac ב-1998 – בכולן סטיב ג'ובס הלחוץ לפני עלייתו לבמה צריך להתמודד עם שדים מעברו. וב"שדים מעברו" אני מתכוון לאנשים מעברו… למרות ש"סטיב ג'ובס נגד שדי הגיהנום" הוא סרט שאשמח לראות יום אחד.

אהרון סורקין התסריטאי, אחרי שכתב את "הרשת החברתית" על מארק צוקרברג, קיבל לידיו לעשות את אותו הדבר לסטיב ג'ובס. כמו כל אמן הגיוני שמעדיף לעשות משהו אשכרה טוב בשביל הכסף, הוא החליט שלספר את הסיפור של ג'ובס כמו כל ביוגרפיה רגילה יהיה משעמם וצפוי, אז חשיבה מחוץ לקופסא זה מה שעזר לו, ואני כל כך מעריך את הסרט על זה שהוא עושה את מה שהוא עושה כמו שהוא עושה. התסריט של הסרט הוא יצירת מופת בכל מה שקשור בחדשנות והתחמקות מקלישאות, וגם הדיאלוגים פשוט נפלאים, כיאה לסורקין.

ופה מתחילה הבעיה של הסרט, כי התסריט כל כך טוב עד שהוא משאיר הרבה צל לכל שאר הדברים. תסריט זה לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשרואים סרט, למרות שהוא השלב הראשון בעשייה. השחקנים עולים לראש קודם, הבמאי, הצלם. וכולם עושים ב"סטיב ג'ובס" עבודה מעולה – באמת, כל אחד ואחד – אבל כשיש לך תסריט כל כך טוב ביד, זה מפסיק להיות משנה. מייקל פסבאנדר בתפקיד ג'ובס פשוט נפלא, אבל שמעתם את המשפטים שיוצאים לו מהפה? וואו! זו טענה קצת מוזרה, אני יודע. ואני מודה, אני אפילו מרגיש מוזר לומר אותה. אבל אין מה לעשות, כשאני מעדיף להחזיק בבית עותק של התסריט מאשר עותק של הסרט, ייתכן שיש פה בעיה קלה.

ובעצם, זה לא שהתסריט מושלם, הניסיון להיות שונה וחדשני הוא זה שפוגע בו בסופו של דבר. המבנה של הסרט, שלושת הסצנות הארוכות, גורם לו לא להרגיש כמו סרט. אני כל כך רגיל לסיפור פשוט עם התחלה אמצע וסוף, שכל דבר אחר מרגיש לי מוזר. וזה לא שאין בסרט התחלה אמצע וסוף – למעשה, שלושת המערכות הברורות די עובדות בתור מין סיפור גדול – אבל כשהסיפור מועבר אליך ככה, זה פשוט לא מרגיש כמו סרט. בעצם, כל עוד אני נהנה, ואני נהנה, לא כל כך אכפת לי איך צריך לקרוא למה שמוצג על המסך. הבעיה היא שכשהסרט נגמר, הוא נעלם מאוד מהר במוח, כי המבנה גורם לו להרגיש סתמי מדי. אז למה בעצם התסריט מבריק למרות שקיימות בו בעיות? התשובה הכי טובה שאני יכול לתת היא שהוא פשוט ניסוי קולנועי, ובניסויים תמיד יש תקלות. הקולנוע התקבעה על נוסחה שעובדת, ובשביל להגיע למשהו אחר שעובד באופן מושלם צריך הרבה ניסיונות. "סטיב ג'ובס" כל כך חדשני ושונה, עד שהחדשנות והשוני שלו הם מה שפגעו בו, ולכן הוא מבריק. הוא מנסה לעשות משהו, ומצליח מעל ומעבר, עכשיו רק צריך לחכות שגם אנחנו נטפס ונגיע לגובה שלו.

הסרט סטיב ג'ובס

בגלל שהוא יותר ניסוי קולנועי מכל דבר אחר, עדיף ללכת לסרט אם אתם רוצים לראות משהו שונה ומאתגר בנוף הקולנועי, ופחות אם אתם מתעניינים בחייו של ג'ובס. פרטים יבשים על קורותיו של סטיב אכן קיימים פה, אם כי מוחבאים במשפטים קצרים בתוך ים של דיאלוגים ומטאפורות שנונות, כמו שרק סורקין יודע לעשות. הדבר היחיד הגדול שקיים פה מתוך חייו האישיים של ג'ובס – והסרט עושה בשכל בלשים אותו במרכז, והמטען הרגשי העיקרי – זה יחסיו עם בתו, שבמשך המון שנים סירב להכיר כאחת מצאצאיו. ליסה, זהו שמה, לא הסכימה להתראיין מעולם על אביה עד לסרט הזה, ולכן היא גם לא מוכרת יותר מדי בציבור. העובדה שלסרט יש משהו כל כך גדול שלסרטים וספרים אחרים על ג'ובס אין, גורמת לו בכל זאת להיות מאמר חשוב על סטיב ג'ובס, למרות שלא מספיק – עדיין חסרים לסרט הדברים שהפכו את סטיב להיות מה שהוא כמו שהוא מוצג כאן.

בקרדיטים רשום ש"סטיב ג'ובס" מבוסס על הביוגרפיה הרשמית, שיצאה ב-2011 לאחר שזורזה בעקבות מותו המפתיע של סטיב ונקראה גם היא "סטיב ג'ובס". השאלה הגדולה היא למה צריך את המידע הזה בקרדיטים, או בכלל. "סטיב ג'ובס" הסרט מבוסס על מידע שרשום ב"סטיב ג'ובס" הספר, זה נכון, אבל המידע המועט שהסרט משתמש בו נמצא גם בויקפדיה. ובסדר, אני יכול לקבל את זה שהספר נקרא על ידי התסריטאי בשביל עבודת המחקר, אבל בשביל שיהיה הטקסט "מבוסס על הספר…" בקרדיטים צריך לשלם כסף, ולמה שמישהו ישלם בכלל כסף על סיפור אמיתי? זה מין משחק כוחות שכזה מול סרט ג'ובס הקודם? "לי יש את הזכויות הרשמיות על סיפור חייו של סטיב, ולכם אין!". אין לכם, לאף אחד אין זכויות על החיים! בדיקה מהירה מגלה שכמעט מרבית מהסרטים ש"מבוססים על סיפור אמיתי" מבוססים בכלל על ספרים שמבוססים על סיפור אמיתי, וזה כואב לי לראות את זה מכיוון שאין שום סיבה הגיונית. את רעיון ה"זה עבודת המחקר של התסריטאי" אני יכול לקבל בקושי, רק שגם זה נהיה מופרך כשמסתכלים על "סטיב ג'ובס", כי עובדתית התקיימו ראיונות חדשים עם אנשים רלוונטים (כולל בתו של ג'ובס בעדות ראשונה, כפי שכתבתי). אולי זו בכלל הדרך שבה הספר מספר את הסיפור שנראתה מעניינת לתסריטאי. לא קראתי את הביוגרפיה על סטיב ג'ובס, אבל אני די בטוח שהיא לא מסופרת ב-3 מערכות לפני הכרזות מוצרים של אפל.

"סטיב ג'ובס" הוא סרט שבלבל אותי, אין ספק. "כל כך נהדר עד שזה מה שפוגע בו" זה אחד הדברים המוזרים שאמרתי, ואני בכל זאת עומד על זה. אני ממליץ עליו לכולם, אם כי בערבון מוגבל. אני מניח שרוב האנשים מעדיפים יצירה קולנועית מעניינת מאשר עוד סתם סרט על סטיב ג'ובס, וטוב, זה מה שקיבלתם. מרוצים?

לעמוד קולנוע יס פלנט בחיפה

היכנסו לביקורות של סרטים נוספים

לצפייה בטריילר של הסרט:

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:
קסם ב

קסם ברקוביץ הוא סטודנט ביום וישן בלילה, אבל הוא גם ממש היה רוצה לישון ביום. בזמן שהוא לא יישן, הוא מנסה לצפות בכמה שיותר סרטים, מה שלפעמים עולה לו באינטליגנציה, אבל זה בסדר – העיקר שיש לו עוד כרטיס קולנוע לאוסף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *