תפריט האתר

מבקר הסרטים – מוצאים את דורי

פיקסאר היא מקרה די נדיר של חברה שמצליחה לייצר הצלחות בלי הפסקה. כל סרט שיוצא תחת ידה הוא יצירת מופת על-זמנית, בלי יוצאים מן הכלל, והעובדה שסרטיה הם לרוב גם תמימים אך גם מלאים בהמון רגש ואהבה, גורמים להם להיות סרטים לכל המשפחה. פיקסאר עושה סרטים לכולם, וכולם אוהבים אותה. כמה נחמד. חבל רק ששום דבר מזה לא באמת נכון. פיקסאר היא לא חברה המנוהלת על ידי תוכנת מחשב שלא מסוגלת לטעות, היא מנוהלת על ידי אנשים. וכמו כל האנשים, גם הם מסוגלים לטעות. עכשיו, אני לא טוען שסרטיה של פיקסאר הם כולם טעויות, אבל אני טוען שהאפקט שסובב את פיקסאר, זה שגורם לה להיראות כחברה מושלמת, הוא מוטעה. כן, כמובן, היה להם רצף כמעט בלתי אפשרי של סרטים מעולים שאהובים על כולם לפני כמה שנים, ואפילו עם ירידות משמעותיות באיכות הם הצליחו להישאר מעל חברות אנימציה אחרות. אבל לטעות זה בסדר, לא תמיד הכל עובד כמו שמצפים, וזה לגמרי הגיוני ומקובל. על כל "צעצוע של סיפור" יש "מכוניות 2", על כל "הקול בראש" יש "אמיצה", ועל כל "מוצאים את נמו" יש "מוצאים את דורי".

hqdefault

אני יודע שזה נשמע ככה קצת כאילו לא אהבתי את "מוצאים את דורי", ושההשוואה לסרטים הגרועים בתולדותיה של פיקסאר היא קצת לא פיירית, רק שזה לא נכון – אני חושב ש"מוצאים את דורי" הוא סרט מוצלח במיוחד. ייתכן שהסיבה שאני בכל זאת קצת אנטי לגביו נעוצה באפקט שהזכרתי קודם, זה שגורם לכל סרט של פיקסאר להגיע עם סט ציפיות מפה ועד להודעה חדשה. אם סרט ברמתו של "מוצאים את דורי" היה יוצא מכל חברה אחרת, ייתכן שהייתי מתלהב הרבה יותר. אבל כשזה פיקסאר, זה קצת מאכזב.

אבל בואו נסתכל על הסרט בעיניים אובייקטיביות, בלי שום קשר למי יצר אותו, איך ולמה. נתייחס לשני עובדות פשוטות – ב-2003 יצא "מוצאים את נמו", וב-2016 יצא "מוצאים את דורי".

FINDING DORY

אז דורי (בגרסא העברית של "נמו" קראו לה דוגי. משחק מילים כל כך מתוחכם עד שלא הצליח לשרוד 13 שנה.) הייתה דמות משנית בסרט הקודם. היא הייתה דגה בעלת אובדן זיכרון לטווח קצר, וזה היה משעשע כי באותה תקופה הייתה סברה, שכבר הוכחשה בחלקה, שלדגים יש זיכרון של 3 שניות. היא עזרה לאבא של נמו, מרלין, למצוא את בנו ולבסוף שלושתם חיו באושר ועושר במעמקי האוקיינוס. "מוצאים את דורי" מתחיל בערך מאותה נקודה. הם עדיין חיים באושר ועושר במעמקי האוקיינוס, רק שפתאום דורי מתחילה להיזכר בדברים. פתאום תמונות של הוריה שאיבדה כשהייתה ילדה, ושל מקומות שבהם ביקרה בעבר עולים במוחה, והיא חייבת לאתר אותם. מרלין ונמו, שמבינים טוב מאוד איך זה מרגיש לאבד משפחה, מוכנים לעזור לה, וביחד הם יוצאים לעוד מסע חוצה יבשות שיעמיד את חברותם במבחן.

ההחלטה להעביר את דורי מדמות משנית בסרט אחד לדמות ראשית בסרט אחר היא אמנם פזיזה, אבל היא מתבררת מהר מאוד כנבונה. דמותה בסרט הראשון נבנתה בתור הסייד-קיק המשעשע, זה שמביא קצת הומור לתוך המסע הקודר של חבריה לעלילה. ואין מה לעשות, ההתנהגות הילדותית של דורי, ביחד עם עבודת הדיבוב המעולה של אלן דג'נרס, הם מה שהפכו את "מוצאים את נמו" למה שהוא. ב"מוצאים את דורי", קצת הרגיעו את הדמות, וזה מובן, מכיוון שהפעם היא אמורה להיות גם העוגן הרגשי של הסרט, ולא רק המקור הקומי, אבל זה עדיין עובד. הדמויות היחידות שלא עוברות ממש את המעבר בין הסרטים הם הדמויות של נמו ומרלין, שמתגלות כדמויות די משעממות כשהן לא צריכות לחפש אחת את השניה.

FINDING DORY

האנימציה גם די מדהימה. בימים אלו אנימציה ממוחשבת מוצלחת זה דבר די טריוויאלי, אבל האמת היא שזה תחום שמתפתח בקצב מהיר במיוחד, ולכן קשה מאוד לשים לב לשינויים שקורים בו. דברים מדהימים אפשר לעשות היום, ולא רק בעניין הריאליזם, אלה בתחום עיצוב הדמויות. ב"מוצאים את דורי" קיימת דמות של תמנון בשם האנק, בדיבובו של אד אוניל מ"משפחה מודרנית", שהיא למעשה אחת הדמויות הממוחשבות המורכבות ביותר שנוצרו אי פעם. התזוזה שלה, המחקה תזוזה של תמנון אמיתי, היא דבר שאי היה אפשר להשיג עד היום. אבל האמת היא שגם בתחום הריאליזם נעשית עלייה חדה בכל שנה. לראייה, לפני הסרט מוקרן סרט קצר, כנהוג אצל פיקסאר, סרט מקסים וחמוד על ציפור קטנה שמנסה להשיג לעצמה אוכל. הסרט הקצר נראה כל כך אמיתי עד שזה קשה לא לקום ולתבוע את בית הקולנוע על פרסום מוטעה, אבל בעצם זה לא הסרט הקצר הראשון של פיקסאר על ציפורים – בשנת 2001 הוקרן לפני "מפלצות בע"מ" סרט בשם " For the Birds" שנחשב אז לשיא הטכנולוגיה ואפילו קיבל פרסים רבים על השיגיו, רק שהיום הוא פשוט מכוער בטירוף וקשה לצפייה.

ואפילו העיצובים של הדמויות בסרט עצמו הם מקסימים. מתבלטת מעל כולם דורי בגרסתה הצעירה, שזה אולי הדבר הכי חמוד שאתם יכולים לדמיין אחרי חתולים שלובשים עניבה. הסרט מציג גם מגוון דמויות חדשות שמעוצבות בצורה חמודה במיוחד. רק שעד כמה שחמוד זה נחמד, ליד הדמויות הישנות, שבסרט המקורי עוצבו בדיוק מבריק לסוגי הדגים האמיתיים שעליהן הן מבוססות, זה נראה קצת מוזר… כאילו הדמויות החדשות שייכות לסרט אחר בכלל.

ושוב, "מוצאים את דורי" הוא סרט מוצלח במיוחד. הוא עושה את כל מה שהוא רוצה בצורה מספקת, הצפייה מהנה והכל די מקסים ובסדר, אבל הוא לא מצליח להתעלות מעבר לזה. אי אפשר להתכחש לעובדה שהסרט הזה לא באמת נחוץ. העלילה ב"נמו" הייתה מספיק סגורה בשביל שלא נצטרך לשמוע ממנה עוד וקשה לי להבין בשביל מה בכלל צריך את "דורי". הוא לא מוסיף שום דבר לסרט הקודם, אין לו איזשהו משהו חשוב לומר, הוא פה רק בשביל הכסף. אולי נתוני מכירות הבובות התחילו להתדרדר ולכן דיסני ביקשו בדחיפות סרט המשך. אני באמת לא יודע.

Finding-dory

אני חושב שאחת הבעיות הגדולות בסרט היא שאין בו שום דמות רעה. זה דבר שהוא מפתיע, במיוחד בסרטי ילדים שבדרך כלל נוהגים ללכת על פי החוקים כמה שאפשר, אבל ב"דורי" אין שום דמות שמנסה לפגוע במסע של הדמויות. קשה לי לספור את כמות הפעמים בהם מוצגת בסרט דמות חדשה שכל תכליתה הוא לעזור לדורי למצוא את הוריה. בשלב מסוים זה נהיה מעצבן ומוציא מהסרט כל תחושת קונפליקט שהייתה יכולה להיות קיימת בו מלכתחילה. לצערי, בלי תחושת קונפליקט, לא משנה כמה הסרט הוא טוב, קשה להרגיש מחובר לעלילה עד הסוף. אני נהניתי מ"מוצאים את דורי", אבל מבחינה רגשית היה קשה לי למצוא בו נקודת חיבור, מה שהשאיר אותי די בחוץ.

בסופו של דבר, "מוצאים את דורי" הוא עדיין סרט מוצלח ששווה לראות. הוא מצחיק והעיצובים מקסימים. הוא לא מהטובים של יוצריו ולא מצליח להגיע לעומקים של קודמו, אבל הוא בכל זאת מצליח לשחות בהצלחה רבה במים הרדודים, וזה בעצם רוב מה שחשוב.

לצפייה בטריילר של הסרט

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:
קסם ב

קסם ברקוביץ הוא סטודנט ביום וישן בלילה, אבל הוא גם ממש היה רוצה לישון ביום. בזמן שהוא לא יישן, הוא מנסה לצפות בכמה שיותר סרטים, מה שלפעמים עולה לו באינטליגנציה, אבל זה בסדר – העיקר שיש לו עוד כרטיס קולנוע לאוסף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *