תפריט האתר

מבקר הסרטים – להציל את מארק וואטני

מדע זה מדהים ואחלה. ידע מדעי בסיסי עלול לעזור במצבים קיצוניים שבהם צריך לשרוד, למשל, כשתקועים בג'ונגל, כשמשתתפים ב"הישרדות" או, נניח, כשנמצאים לבד על מאדים. אני אוהב את הדוגמא האחרונה, בואו נישאר איתה. אז נמציא דמות ונשים אותה לבדה על מאדים, נקרא לה, נניח, מארק – כולם לומר היי למארק – הוא יהיה אסטרונאוט שנשכח בכוכב הלכת המרוחק וזה יהיה מצחיק כי עד שיבואו לחלץ אותו יעברו מלא שנים והוא יצטרך לשרוד מכלום. הוא גם יצטרך להכין אוכל מהקקי של עצמו! ענק, הסיפור הזה ממש כותב את עצמו!
מסתבר שיש כזה סרט, הוא נקרא "להציל את מארק וואטני", ולמרות שהוא מזכיר גרסאת חלל של "שכחו אותי בבית", הוא ממש מוצלח.

להציל את מארק וואטני

אין יותר מדי מה להרחיב על הסיפור. מארק וואטני נשלח בעתיד הלא רחוק למשימה במאדים עם עוד מספר קטן של אסטרונאוטים, כאשר סופה מסתורית מתחילה וכולם צריכים לברוח במהירות חזרה לכדור הארץ, מארק נהרג, אז משאירים את הגופה שלו במאדים ומודיעים לנאס"א. בארץ כבר עושים לו הלוויה והאסטרונאוטים בדרכם חזרה מתאבלים על החבר שאיבדו, אלא שאז טכנאית קשר זוטרה של נאס"א מגלה תזוזות משונות בתמונות החדשות שהתקבלו ממאדים ועולה התיאוריה שמארק אולי בעצם חי, ומנסה לשרוד מיום ליום עם האוכל המועט שנשאר לו. וזה אכן נכון, מארק משתמש בידע שלו בתור בוטניקאי בכדי לגדל אוכל במקום שאף אחד לא עשה זאת לפני – בחלל!

להציל את מארק וואטני

בגדול, זה סיפור הישרדות די קטן. כבר ראינו המון פעמים אנשים בודדים מנסים לשרוד במקומות אקזוטיים, ואפילו נראה שלאחרונה הטרנד החליט להתרחב לחלל. לא שזה משנה הרבה, המיקום הוא רק רקע, מה שחשוב הוא ההתמודדות של הדמות הבודדת עם מה שקורה לה. ופה נמצא השוני של "להציל את מארק וואטני", כי בניגוד לסרטים אחרים, מארק לא נלחץ אפילו לרגע ממה שקורה לו, ישר יש לו פתרונות. הוא מאוד נחוש בדעתו ונראה כאילו לפני הטיסה התכונן לכל מצב אפשרי, כולל לאפוקליפסת חייזרים זומבים. זה מאוד מעניין, אבל לפעמים מרגיש כאילו צופים ברובוט חסר רגשות שמסביר לנו איך לשרוד על מאדים (דבר ראשון שצריך – ה-מ-ו-ן נייר דבק). ליד הצרחות הבלתי נשלטות של סנדרה בולוק ב"כוח משיכה" והעובדה שתוך פחות משעה היא כבר התחילה להזות את ג'ורג' קלוני, מארק נשאר שפוי לגמרי על מאדים. הוא נורא רוצה לחזור הביתה, אבל מבין שהסיכוי קלוש, אז בינתיים הוא עושה כל מה שביכולתו בשביל להאריך את השהות שלו במקום.
ואני מוצא את זה מרענן. זה לגמרי שם את הסרט מעל סרטי הישרדות אחרים מבחינתי. אמנם מארק הוא בן אדם ציני וקר ושלא מרבה להראות את הרגשות שלו או לספר על חייו לפני החלל, אבל זה מה שהופך אותו ליותר נגיש להזדהות. הרבה יותר קל לראות במארק כל אחד שרק נרצה בגלל חוסר ההגדרה שלו. זה אולי קצת מוזר לחשוב ככה, כי בכל זאת – למה שנזדהה עם בן אדם חסר סיפור רקע ורגשות? אבל הרעיון הוא שמארק נמצא בצד השני של הסקאלה, הוא גורם לנו להזדהות איתו לא בעזרת האנושיות שלו, אלא בעזרת המעשים שלו והדחף שלו לשרוד – מה שהופך אותו לאנושי הרבה יותר.
המעשים של מארק הם מה שגורמים לעלילה להתקדם. אמנם גם סתם אדם שתקוע על מאדים זה מעניין, במיוחד אם עיקר העלילה הוא מצבו הנפשי, אבל פה עיקר העלילה הוא הניסיון לשרוד. וזה כולל המון מדע. לפני בערך חצי שנה התחלתי לקרוא את הספר שעליו מבוסס הסרט והפסקתי באמצע. הסיפור היה מרתק, אבל לא הצלחתי להבין עד הסוף את כל המדע המדובר. לדוגמא, מארק שורף מימן וחמצן בכדי לייצר מים להשקיית תפוחי האדמה שהוא מגדל בקקי של עצמו, וזה מוסבר ממש לפרטי פרטים. בסרט זה הרבה יותר מעניין, פרטי הפרטים תופסים את הרקע בשביל המדענים שבינינו, בעוד הדברים המובנים נמצאים מקדימה. כמות הדברים המסובכים שהסרט מצליח להסביר בלי הרבה בעיות מדהימה מבחינתי, ומבטיחה שאפילו תלמדו כמה דברים חדשים. הסרט הוא אמנם מדע בדיוני, אבל הוא לא באמת כזה, הוא מתבסס על מדע אמיתי ויוצר בעזרתו מצב היפותטי שבו כבר שלחנו טיסות מאוישות למאדים, פרוייקט שיהיה אפשרי בסופו של דבר, אך כרגע השקעה בו עולה יותר מדי כסף.

מאדים של הסרט מאוד קרוב אלינו, רק שתדעו. כאילו, קרוב ממש ספציפית אלינו, לישראל. מאדים של הסרט הוא המדבריות של ירדן, וזה בהחלט משכנע בתור כוכב לכת אחר. אין בסרט הרבה יותר מדי אפקטים מיוחדים או צילומים מפוצצים, הוא בעיקר מתרחש בשני סטים – במשרדי נאס"א או בחולות אדומים, והוא בכל זאת מרגיש גדול מהחיים מבחינה ויזואלית.

הבמאי רידלי סקוט, שהפך בשנים האחרונות לדוגמא לבמאי מוצלח שאיבד את דרכו, מצליח ליצור תמונה חסרת אונים שעובדת יפה בניגוד לחוסר-חוסר האונים של הדמות הראשית. בתוספת העובדה שקשה מאוד שלא לנחש איך הסרט הולך להסתיים, זה מרשים מאוד. ביחד עם התסריטאי דרו גודארד, סקוט מצליח לייצר סרט חכם שלא מבייש את האינטליגנציה של הצופים ובאותו הזמן גם מצליח לרתק למסך ולא לשעמם לרגע.

ולמרות זאת, אני לא יכול להתעלם מהעובדה שזה פשוט לא סרט טוב מספיק. אל תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהב אותו, אבל ל"להציל של מארק וואטני" חסר משהו, אפילו אם קטן, שיהפוך אותו מסרט טוב לאחד נהדר. הכל עובד חלק, נראה שכל הצוות יודע בדיוק מה הוא עושה, אבל זו הבעיה – אם הסרט היה לוקח קצת סיכונים ולא עושה הכל באופן הכי בטוח, אולי היה לו את אפקט ה-וואו הרצוי. אולי טוויסט, אולי איזה מהלך עלילתי קצת משונה, אלו דברים שהיו יכולים לשפר את הסרט פלאים. מצד שני, הם גם היו יכולים להוריד אותו למטה במהירות של שיגור לחלל, אבל זה מה שנקרא לא ללכת על בטוח. כמו שאלות "הכל או כלום" בשעשועוני טריוויה. תמיד הקשות ביותר, עם תשובה שגויה תאבד הכל, אך עם תשובה נכונה תקבל יותר כסף ממה שחלמת עליו.

להציל את מארק וואטני

יש כמה דברים שהסרט מבחינתי עושה מעל לממוצע, וגורם לו להיות קצת יותר זכיר מאחרים. ההומור והמוזיקה הם הדברים האלו. דברים הם מצחיקים, לרוב, כי הם לא צפויים. בן אדם הולך ואז מחליק על בננה זה מצחיק כי זה מפתיע. צוות של נאס"א שמחליט על גורלו של אסטרונאוט בזמן שהוא מספר בדיחות, זה מצחיק כי זה מפתיע. מארק, חוץ מעיסוקיו בתור בוטניקאי ומהנדס מכונות, הוא גם סטנדאפיסט בהתהוות שלא באמת צריך קהל בשביל לספר בדיחות כמו "מכירים את זה שנגמר לכם נייר הטואלט בשירותים ואתם האנשים היחידים על הכוכב?". אולי זה מה שמשאיר אותו שפוי, אולי לא, אני לא יודע. זה פשוט מצחיק, כי לא ציפיתי שזה יהיה קיים בכלל. מאט דיימון מתגלה כשחקן קומי לא רע בכלל, וגם בכללי הוא עושה עבודה מצוינת בתפקידו. גם שאר הקאסט מעולה, אם כי פחות.
המוזיקה היא אלמנט נוסף שממש אהבתי בסרט, שאגב, הוא די נגזרת של ההומור. בתחילת ההרפתקה שלו, מארק מגלה את אוסף שירי הדיסקו משנות ה-70 שאחת מחברותיו למסע השאירה, אז הוא שומע אותו. ואז שומע שוב ושוב ושוב עד שזה יוצא לו מכל החורים, אז הוא מרבה לצחוק על זה. ייתכן שזו הייתה בדיחה חוזרת די מעצבנת אם לא היו עושים איתה כלום, אבל עצם העובדה שפסקול הסרט מורכב כולו מהשירים האלו גורמת לי לאהוב את הסרט אפילו יותר. אמנם "שומרי הגלקסיה" של שנה שעברה השתמש באותו הכלי בדיוק, עם אותן שנות ה-70 ואותה ידיעה שהפלייליסט הזה הוא הדבר היחיד שאיש החלל יכול להיזכר בו מכדור הארץ, אבל אני עדיין אוהב את הכלי הזה בדיוק כמו שאהבתי אותו אז. אני גם מאוד מרוצה מבחירת השירים ב"להציל את", במיוחד מההברקות האירוניות כמו Starman של דיוויד בואי ו-I Will Survive של גלוריה גיינור. מי שבאמת חסר הוא Stayin' Alive של הבי ג'יז, שהיה יכול להתאים לסרט כמו כפפה ליד, מהסיבות הברורות.
"להציל את מארק וואטני" עובד גם בתור מדריך להישרדות במאדים, אך גם בתור סרט. הוא מותח, מעניין ואפילו מצחיק כשצריך. קצת חבל שהוא לא לוקח סיכונים, אבל לגמרי אפשר לסלוח לו על זה. ייתכן והוא אפילו יישאר ברשימת הסרטים שהכי אהבתי השנה כשאעשה אחת בדצמבר. זה אולי צעד קטן לקולנוע, אבל בהחלט צעד גדול לסרטי ההישרדות.

לעמוד קולנוע יס פלנט בחיפה >>

היכנסו לביקורות של סרטים נוספים

לצפייה בטריילר של הסרט:

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:
קסם ב

קסם ברקוביץ הוא סטודנט ביום וישן בלילה, אבל הוא גם ממש היה רוצה לישון ביום. בזמן שהוא לא יישן, הוא מנסה לצפות בכמה שיותר סרטים, מה שלפעמים עולה לו באינטליגנציה, אבל זה בסדר – העיקר שיש לו עוד כרטיס קולנוע לאוסף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *