תפריט האתר

מבקר הסרטים – הסרט "כוכב הקופים – השחר"

אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה ראיתי "כוכב הקופים". הייתי בת 9 וסצנת הסיום זעזעה את עולמי, ממש ככה. מאז צפיתי בסרט לא מעט פעמים, איך שהוא הסצנה האחרונה תמיד תופסת אותי בהפתעה, שנים של צפייה לימדו אותי איך זה נגמר ועדיין, בכל פעם חלק קטן בי מצפה לסצנת סיום שונה.

"כוכב הקופים – השחר" מתרחש כעשור לאחר "כוכב הקופים : המרד", כאשר לא ברור האם "שפעת הקופים" הכחידה את המין האנושי.
אי שם במעבה הג'ונגל קמה קהילת קופים בהנהגתו של סיזר (אנדי סירקיס המצויין), שלמען האמת משמש מנהיג יותר טוב מהרבה מנהיגים שאני מכירה, לא ננקוב בשמות.
לא עובר זמן רב עד שבני האדם משמיעים קול וסיזר מגלה שאנחנו פה כדי להישאר. הם עייפים, רעבים ומקורות האנרגיה שלהם עומדים להיגמר.
בני האדם זקוקים לסכר שנמצא בשטח של הקופים ומפה אתם יכולים להבין לאן זה הולך. כן, מלחמה.

מאחר ומדובר בסדרת סרטים עם ותק, נעשה סדר – "כוכב הקופים – השחר" הוא המשך לסרט "כוכב הקופים – המרד" המדהים, ושניהם יחד מהווים פריקוול לסרט המקורי. אין שום קשר בין הסדרה החדשה הזו לבין ארבעת סרטי ההמשך שיצאו בשנות השבעים, ובין כל אלה אין קשר לסרט ההמשך של טים ברטון (וטוב שכך).

זהו, פשוט.

אחת הסיבות לאהוב את הסרט הזה היא העובדה  שהסרט עשוי כך שגם אם לא ראיתם ולו דקה משלל הסרטים הקודמים עדיין תבינו מיד על מה מדובר ויותר חשוב מזה- תיהנו ממנו.
אין צורך ברקע קודם כדי להתחבר אליו. מה גם שזה לא מופרך לשער שלאחר צפייה בסרט תמצאו את עצמכם מורידים את הסרט הראשון, שכמובן, מומלץ ברמות קשות.

בהמשך להתייחסותי לסרט המקורי, זה משנת 68', אפשר להניח שהגעתי לסרט עם כמה מזוודות מלאות בציפייה, ככה זה כשמתעסקים עם נוסטלגיה.
האמת? לא התאכזבתי. בכלל. הסרט הזה יכל להיכשל בקלות.
מאט ריברס, הבמאי החדש ("קלוברפילד") יכל לתלות את הצלחת הסרט באפקטים המדהימים, והוא גם לא היה הבמאי הראשון שהיה נותן לאפקטים לעשות את כל העבודה, אבל לא מאט ריברס. הוא לקח אפקטים, סצנות אקשן מרהיבות, ושילב אותן עם סיפור רקע מעניין, שחקנים טובים (גם בקרב בני האדם וגם בקרב הקופים), ועלילה ששואבת אותך פנימה. באיזה שהוא שלב כבר לא זכרתי אם אני בעד בני האדם או בעד הקופים. הוא טוב עד כדי כך.

עד עכשיו לא ממש החלטתי איזה סרט אהבתי יותר מבין השניים, מה שאומר הרבה מאוד על הסרט הזה, מאחר ולא המציאו עדיין מילה שתדגיש מספיק עד כמה אהבתי את "כוכב הקופים – המרד".  אם בסרט הראשון העלילה נבנתה לאט עד לנקודת הסיום האדירה, בסרט הזה העלילה מלאה באקשן והתרחשויות. אני, בכל מקרה, מצאתי את עצמי משמיעה קולות "אווו" ו"וואוווו" כבר בעשר הדקות הראשונות, אבל זאת רק אני.

ובקיצור?

גם אם לא ראיתם את כל הסרטים הקודמים, גם אם קופים לא ממש עושים לכם את זה, גם אם כמוני, גם אתם התבאסתם שג'ימס פרנקו לא שם, תלכו לראות את הסרט הזה.
הוא לא נופל מהרף הכמעט בלתי אפשרי שהציב הסרט הראשון, הקופים הממוחשבים משחקים בצורה אמינה יותר מכמה וכמה סלבס, הוא מעניין בטירוף וגם אם כולנו יודעים איך זה יסתיים (השם די מסגיר את הסוף) זה ממש מהנה לשבת בנחת ולראות את הדרך לשם.

היכנסו לביקורות של סרטים נוספים

על הכותבת:

10376288_776663352377817_1530767536336852420_n

היי,אני יסמין וכמו כל בחורה אוהבת שילובים מוצלחים,שמלה ותיק תואם זה תמיד מרגש אבל שילוב אחד שאהוב עליי (וקצת פחות חומרני) הוא כתיבה וסרטים. הסרט הראשון שכתבתי לו ביקורת היה ״מי הפליל את רוג׳ר ראביט״. הייתי בת 8. הרבה דברים השתנו מאז,שני דברים לא השתנו:

א. האהבה שלי לקולנוע,כמה שיותר מגוון יותר טוב,מכל הז׳אנרים ומכל הסוגים,מארוחת בוקר בטיפאני,דרך פיינאפל אקספרס ועד הארי פוטר.
ב. אני עדיין חושבת ש״מי הפליל את רוג׳ר ראביט״ גאוני. אם תשאלו אותי גם בקולנוע אפשר למצוא עולם ומלואו,רק צריך לחפש…

 

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *