תפריט האתר

יום הולדת לגיל שנה אירוע כלבבי

נכתב בהומור והמון אהבה

ילדים גדלים. זה בטבע שלהם. מה שבטבע שלנו זה, לחגוג להם ימי הולדת. יום הולדת שנה למשל. אירוע משמעותי ותחרותי, שבו כל צד, הוריי והורי בן זוגי, מתחרים ביניהם, למי יש כישורי הפקה מפותחים יותר. עקב חשיבות העניין, ההכנות מתחילות כמה חודשים לפני, ובינתיים, בלעדינו. בסתר. אותנו יעדכנו בהמשך.

הוריי רוצים אירוע רב משתתפים, הכולל את דוד פרנקל מעמיקם, שרישיונו נשלל והוא זקוק להסעה הלוך וחזור ועוד כמה קרובים רחוקים שחייבים להזמין, כי לא נעים. חמי וחמתי, בונים על אירוע מטלטל, שייזכר לדורות ועדיף כמה שיותר דורות.

לעומתם, אני ובן זוגי, יותר בכיוון של נר אחד, "הופ הופ טרללה גדלנו בשנה" זר ופרוסת עוגה. אבל ההכנות כבר יצאו לדרך וכשכדור שלג מתגלגל, הוא לא רק מתגלגל, הוא רץ…

resized_בלוג 16   3

לחמי, יש קשרים טובים במועצה. כנראה שלא כאלה טובים כמו שהוא חשב. מזכיר המועצה הרים גבה אחת, כשהוא התבקש לסגור את הרחוב שלנו לרגל האירוע. את הגבה השנייה הוא הרים, כשחמתי הסבירה להם, שאם לא יסגרו את הרחוב, היא לא תוכל לפזר את הדוכנים שהיא ראתה בטיילת באילת, כשירדו לחופש בשנה שעברה והוסיפה בחיוך גדול "כבר אז ידעתי, שאת הדוכנים האלה אני רוצה לנכד ליום הולדתו הראשון !"  הפקיד הביט בה בתדהמה, כשהוסיפה בהתלהבות יתרה "סך הכל כמה דוכני מזון ליום הולדת עם מוקפצים, סושי, דוכן אספרסו בסגנון איטלקי, פופ קורן שלושה טעמים, צמר גפן ורוד לבנות, כחול לבנים וקרוסלה אור-קולית של" צביקה שמחות", אח של הקוסמטיקאית שלה, שמחה, שישמח להשאיל ולשמח.

הוריי, עסקו פחות בצד הלוגיסטי. הם התרכזו יותר בתוכן, שכלל את דוד איגור,  לשעבר חצוצרן בלהקת הצבא האדום, שינגן וילווה את האורחים הנכנסים… מופע חימום של האחיות ברגר, מחבורת הזמר של קופת חולים מאוחדת ובמרכז הערב ברכות היתוליות לחתן החגיגה, שייכתבו במיוחד על ידי סבתא רבא נחמה.

המוטיבציה והאנרגיה של שתי המשפחות, מימין ומשמאל, הותירה אותנו ההורים, מסוחררים… ברורה לנו לגמרי הכוונה והרצון לחגוג אירוע שכזה, במיוחד אחרי תשע שנים, שלא הצלחנו להביא ילד לעולם. נכד ראשון וכל מה שמסביב… אבל מה לנו ולמקהלת הצבא האדום ?

ומה אתנו ההורים ?  אולי גם לנו יש רצונות, בקשות, חלומות ?  בכל אופן, יש לנו איזשהו קשר לילד הזה, לא ?  למה לא לשתף אותנו ?  לא להתייעץ ?  אם כבר חוגגים יום הולדת… שלא לדבר על הטראומה, שהגוזל שלנו עלול לחטוף, מהזיופים של האחיות ברגר. ומה עם הלחץ בעור התוף, מהחצוצרה ?  אז אולי כדאי שכולם ירגיעו, כי אתם בכלל לא בכיוון. אנחנו חשבנו על משפחה מצומצמת, חבר או שניים, חיבוק, נשיקה, עוגה וזהו פחות או יותר… צנוע, מרגש, אינטימי. מה תינוק בן שנה צריך ?

אבל כולם רוחשים. החברים מצפים, השכנים מצפים, האינטרנט מלא בפרסומות למסיבות השנה, להולדת הבן הבת… בכל פעם שמישהו שואל "מה אתם מתכננים ליום ההולדת ?"  אני מחייכת חיוך דבילי ועונה "עדיין לא סגורים על זה, נראה לנו שהסבים והסבתות זוממים משהו…" עונה בחצי פה, חצי חיוך והמון מועקה. זוממים !!!  הצילו…

resized_בלוג 16   2

בערב, שיחת ועידה. על הקו, משפחתו של בעלי והוריי, שדוחקים בנו, לקיים "ישיבת הפקה" לרגל האירוע… "איזו ישיבה ?איזו הפקה ? יום הולדת !" אני עונה. בכל אופן, עוברת בי המחשבה, שאולי זה באמת רעיון לכנס את כולם ולהוריד אותם מהעץ הגדול, שהם מטפסים עליו.

בשבת, כולם מתכנסים לארוחה משותפת, על טשולנט. צד ימין חמי וחמתי, פרצוף חמוץ, וצד שמאל הוריי, בוהים בחלל בלי לומר מילה, מה שקרוי "שתיקה רועמת". אנחנו, בעלי ואני, מבוצרים בהחלטתנו, מודיעים קבל עם ועדה, על אופי יום ההולדת, המוזמנים, התכנים, "וזהו !" אומר בעלי וממשיך לאכול.

"ומה יאכלו ?  שוקו ולחמנייה ?" שואלת חמותי הפגועה, תוך כדי חיפוש הטישו לניגוב הדמעות, שיורדות מעיניה המאופרות, ללא שליטה. "והאחיות ברגר, איזה פרצוף יש לי עכשיו, להודיע להן שהן לא שרות ביום ההולדת שלנו ?  הן נורא יתאכזבו…"

וכשאני רואה את הצדדים מתבצרים בעמדתם, אני מנסה בחמלה ובהמון אהבה,  להמשיך ולהסביר עד כמה חשוב לנו, לקיים אירוע צנוע ומצומצם, שבמכרזו יעמוד ילד בן שנה, הנכד שלהם, שלא זקוק לקרוסלה אור-קולית ולתזמורת והילולה. הוא זקוק לכם, לחיבוק שלכם, לתשומת הלב,  לאהבה שלכם, זה הכל… למשמע מילותיי, ארשת פני הסבים והסבתות השתנתה, ודמעות של התרגשות, החליפו את דמעות הזעם והכעס. כולם מהנהנים בראשם, עם חיוך ועיניים מלאות אהבה…"בדיוק !  זה מה שהוא צריך" אומרת אימי ואבי מגבה אותה "כן כן אז למה לא אמרתם ?"  אני מחייכת בפה גדול ואומרת "אמרנו, אתם פשוט לא הקשבת. הייתם מלאי מרץ ועשייה, מתגלגלים במורד, כמו כדור שלג…"

resized_בלוג 16  1

ביום ההולדת, החגיגה הייתה מושלמת. התקבצנו בסלון הקטן שלנו, משפחה מצומצמת וקצת חברים, מוסיקה נעימה, מאכלים טעימים וגם קינוח כפול, כי גם חמותי שלא לא יכלה להתאפק, הביאה. "חשבתי שלא יהיה מספיק"  אמרה, כשנכנסה עם שתי תבניות ענקיות, האחת בוואריה והשנייה בראוניז.

כל אותו אחר צהרים, השמחה מילאה את הסלון הקטן ואת ליבינו. כל האורחים שמחים, רגועים, מחויכים וברקע, מתגלגל הצחוק של הבן הקטן והמקסים שלנו, שעבר מאחד לאחד, חיבק, נישק, שיחק, נהנה מכל רגע… וגם אנחנו !  אכן אירוע כלבבי.

לכתבות מגזין נוספות של איריס זינגר, לחצו כאן

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *