תפריט האתר

חיתולים כן או לא?

המסע שלנו סביב החיתולים, מאז שהתינוק נולד, הוא אין סופי. כמות החיתולים שאנחנו משתמשים בה, היא אין סופית. בהתחשב בכך,שהגיל הממוצע לגמילה, הוא שנתיים וחצי.

חישוב מהיר,מביא אותנו לכ-5500 חיתולים עבור ילד אחד,מלידה ועד גמילה. נקודה יפה למחשבה, שלא לדבר על כמות הדוגמאות לחיתולים, שקיבלתי עוד בבית החולים, טרם הגעתי הביתה, כשנוסיף לזה את המתנה המיוחדת שקיבלנו להולדת בני הראשון, פח חיתולים צהוב, שבכל פעם שסיימנו להשתמש בחיתול, היינו מכניסים לפח וניילון היה לופט את החיתול וסוגר אותו. פעמיים ביום, בן זוגי היה משחרר את החיתולים המשומשים, שנראו כמו נקניקיה ענקית שאין לה סוף ואין לה התחלה. אף אחד לא הכין אותי לעובדה, שלא לכל תינוק, מתאים אותו החיתול ומאחר ובני נולד גבוה, לקח לנו קצת זמן, למצוא את הגזרה הנכונה. ממש כמו פזל… החיתול הנכון, לילד הנכון. לא הייתה יציאה מהבית,שלא הייתה מלווה בחיפוש חבילת החיתול הזולה ביותר. היינו נוסעים מפה לשם, משם לפה, על מנת לחסוך כמה שקלים. הבילוי היה נקבע, ע"פ המבצעים.

1

כן, צריך להודות כאן ועכשיו, חיתולים זה לא מוצר זול ולהיות בלהקת אימהות, שכל אחת בוחרת לה את החיתולים שלה, זה גם לא ממש פשוט. חברתי נדין, מכורה לחיתולים הרב פעמיים. בכל פגישה שלנו, הייתי מקבלת הרצאה מלאה "זה פשוט בריא" הייתה זורקת לחלל "מה, לא חשובה לך הבריאות של הבן שלך? זה נעים יותר, זה רך יותר, העור של הבן שלך מאוורור יותר !  מאז שאני משתמשת בחיתולי בד, לא הייתה לבת שלי תפרחת חיתולים, אפילו פעם אחת !"  האמת, שכאן התרוממה הגבה הימנית שלי, אולי נסדק סדק קטן, אבל עדיין התבצרתי בשלי."חוץ מזה" היא הוסיפה נמרצות "החומרים של החיתולים שאת משתמשת, ממש אבל ממש עשויים מחומרים רעילים, ואני לא רוצה לפרט, אבל תחשבי קצת מחוץ לקופסא !  מה עם  האקולוגיה?  לא תרצי חיים טובים עבור הבן שלך בעתיד ?ותראי כמה קשה יהיה לך בגמילה… זה הרבה יותר קל, כשהם נגמלים מהרב פעמיים !  ושלא לדבר על זה, שזה זול יותר. אז בואי נסכם בזה, שאת פשוט מפונקת ודי…" אחרי ההרצאה, הייתה נרגעת, היינו חוזרות לשגרה,אבל אני ידעתי,שבכל פעם שניפגש, ההרצאה תחזור על עצמה בלופ. אני מודה שהקלות הבלתי נסבלת של החיים באותם הימים, הייתה ממש נסבלת בעיניי. הופ להוציא מהשקית והופ לחתל והופ לסל וחסל. הסתכלתי על נדין באהבה גדולה, בוהה בה בעיניים טובות וממשיכה בדרכי שלי. כי ככה היה לי נוח ודי. חברה נוספת שלי, הפליגה ביצירתיות… היא מגדלת את שון שלה, ללא חיתולים בכלל !היא גילתה שיטה פרימיטיבית,שמקורה בשבטים וניסתה לשכנע אותי, שיש תנוחה מסוימת שהתינוק מוחזק בה ואז, הוא עושה כך את צרכיו. היא ממש כבר רצתה שניפגש, כדי שתוכל להדגים לי את הפלא… קשה היה לי להאמין לזה והחלטנו להיפגש בגינה הציבורית.

2

האמת, שמחתי שהמפגש התרחש דווקא שם, באוויר הפתוח. היא הגיעה עם חיוך ענק ותינוק מקסים במנשא מקסים ולאחר שהתעדכנו והחלפנו רשמים מהימים האחרונים, היא שלפה לפתע את הקטנטן, אחזה בו בתנוחה מסוימת והוא ממש נענה לה… אני חייבת לשתף, שעמדתי פעורת פה. לא הספקתי לסגור את הפה והקטנטן כבר חזר לכיס של הקנגורו. אכן פלא. אין צורך במשטח החתלה, משחות, מגבונים, פשוט ככה… כלום. בגמגום מה, שאלתי "איך? מה? איך?" היא חייכה לעברי והוסיפה, שנעשה מחקר בעבר, על ידי אנתרופולוגים, פסיכולוגים ורופאים וגילו שלמעשה, לכל תינוק שנולד, יש אינסטינקטים והוא ממש יכול לאותת לאימו, מתי הוא צריך להתפנות."מסתבר" היא אומרת וממשיכה "גם לקטנטנים האלה, יש צורך להתנקות, ממש כמו לחיות בטבע וכשאת משתמשת בחיתולים, את פשוט מנוונת להם את האינסטינקט הזה" אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי שהמשפט הזה, ממש פילח לי את הלב. חשתי מסוחררת. הרי אני כאימא, שמאוד קשובה לצרכים של הבן שלי ודרוכה לכל איתות ואיתות מבני, לגבי מצב הרעב שלו, השינה(אנחנו לנים לינה משפחתית) ואני מגדלת אותו כ80% מהזמן, על פי "עקרון הרצף", כנראה שיש כאן איזה רמז, שבכלל לא הבנתי ולא קלטתי. יש פה אינסטינקט, שאני מחלישה, כשאני הולכת אחרי הנוח והמקובל. בשארית כוחותיי, אספתי את עצמי מגינת המשחקים,כשאני הולכת לאיתי, אני ותינוקי, חזרה הביתה. אין לי מושג למה, אבל הפעם, יכולתי לחוש שכל רגל שלי, שקלה טון. כאילו שהייתי פיל. רגל של פיל צועדת… אני מגיעה הביתה ומשתפת את בן זוגי. מספרת לו כל פרט ופרט מהניסוי האנתרופולוגי שזה עתה התרחש בגינה ועד כמה אני כנראה מפספסת פה איזשהו ניואנס של קשר עם הבן שלי וכנראה ש"הסנדלר הולך יחף".

3

איך לא הקשבתי עד הסוף לצרכים שלו, תרתי משמע… אם יש משהו,שמיד מקרקע אותי, זה בן זוגי. הוא תמיד יודע לומר את הדבר הנכון, בזמן הנכון. הוא קורא אותי ומיד שולף לי את המשפט, שאמרתי לבני, דקה אחרי שיצא מהרחם,"אימא הולכת לעשות הרבה טעויות… כאימא, היא תהיה אוטנטית וכנה ומבטיחה שכשתגדל… "הפסיכולוגים עלי". מראש אני מודיעה, אני לא אימא מושלמת" "את רצינית ?" בן זוגי ממשיך בלהט"בגלל חיתולים, הפסקת להיות תקשורתית, אותנטית ?  בגלל שאת משתמשת בחיתול חד פעמי, כל מה שאת עושה כאימא, יום יום, בטל ומבוטל?" תוך כדי החיבור לקרקע,אני מרגישה שאני נוחתת ומתחילה להתעשת. באמת מי אמר מה נכון ומה לא נכון ? האם אפשר בכלל לשפוט בחירות של הורה?  ומה עם האינסטינקטים של ההורה מורים לו לעשות משהו מסוים ?

האם בגלל שלמישהו אחר אי שם, בשבטים באפריקה, התאים לא להשתמש בחיתולים, האם עכשיו בנקודת הזמן הזאת, ומבצעים, וגם האינסטינקטים החייתיים אצלם, היו יותר מחודדים. ואני,זאת שתמיד מלמדת מטופלים שלי, להקשיב לעצמם, איך זה שפתאום כל כך התבלבלתי לי פתאום? הטלטלה הזאת, חיברה אותי יותר ויותר לעצמי והבנתי מחדש, שכשאני לא מחוברת לעצמי, אני כנראה חוטפת סחרחורת. אז… לכו לגדל את הילדים שלכם, איך שהכי נכון ומתאים לכם. רק שלא תחטפו לי רגליים של פיל.

לכתבות נוספות של להיות הורים מאת איריס זינגר

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *