תפריט האתר

חופשה ראשונה בחו"ל, עם התינוק

יצאנו לחופשת הפסח, בעלי, אני והתינוק המקסים שלנו, חזרנו עייפים, מרוטים ומאוכזבים. נתחיל בזה, שחודשיים לפני זה, כבר הייתי בחיפושים אחרי המקום הנכון והדיל האטרקטיבי. לא הייתה חברה שלא שאלתי, התייעצתי ובררתי, מה הכי מתאים להורים ולתינוק ?  איזו חופשה תהיה האידיאלית עבור הנסיך הקטן שלנו ?  זאת חופשתו הראשונה ובכל זאת, זה חייב להיות מושלם, ממש כמו כשבחרנו לו את המיטה שלו, העגלה והצעצוע המתאים לגיל המתאים, ממש ככה, חופשה חלומית. מצאתי דיל נפלא קרוב, ביוון. סגרתי לנו מלון "הכל כלול". שמחה ומאושרת, החלטתי להתארגן הכי טוב שאפשר, לקראת הנסיעה המשפחתית. אז ככה… הכנתי רשימה מבעוד מועד ובה רשמתי, את כל הדברים שאנחנו צריכים לקחת לטיול. בכל אופן, אנחנו רחוקים מהבית ומי יודע מה יהיה שם ביוון הרחוקה ומה יקרה ?  אם פתאום אזדקק למשהו ולא יהיה ?  אז ישבתי לי ככה, כל יום, ובחנתי למה הזדקקתי באותו היום ופשוט רשמתי. לא אלאה בפרטים, אבל הגעתי לשלושה דפי A4 מלאים בחפצים, בגדים, מוצצים, עזרים וכו'… וזה לא כולל בגדים עבורי ועבור בן זוגי, שישב מולי וקרא את הרשימה. פתאום ראיתי איך הלסת שלו נשמטת, לנוכח הכבודה "ממי…" הוא אמר לי "זה רק סוף שבוע ביוון, אנחנו לא עוזבים את הארץ!" אני יודעת תמיד לגעת בליבו של בן זוגי ובקול מתחנף אמרתי "זה יעלה לנו במזוודה נוספת שנשלם עליה אקסטרה ונשלח למטוס. אנחנו ניקח הנד בג. שנינו" מה לא עושים בשביל התינוק שלנו ?  עלות מזוודה נוספת, לא תהרוג אף אחד והכל. כדי שהפיצי שלנו יהיה בטוח. בעוד הוא ממשיך לעלעל ברשימה, אני מוציאה קופסה עם חפצים, לפחות עשרה, פורסת אותם על השטיח ושואלת את בן זוגי "אני יודעת שכדאי לקחת חפץ, שהפיצי יחוש בטוח ולא זר, חפץ מעבר כזה, שירגיש בטוח. מה אתה אומר ? לקחת את כל העשרה האלה ?  כי תראה, את חומי הוא אוהב אחר צהרים ועם הרעשן הזה, אני מרגיעה אותו כשהוא בוכה ומה אם הוא יתפתח תוך כדי חופשה ויוכל כבר להשתמש בצעצוע ההתפתחותי הזה ?  אני לא רוצה לעכב לו את ההתפתחות, או שחלילה, ירגיש זר בארץ זרה" בעוד אני ממשיכה להציג את תערוכת החפצים, בעלי שואל "למה את צריכה לקחת גם סלקל וגם טרמפולינה ?" משא ומתן לגבי מה לוקחים ומתי וכמה, ערך לפחות עד יום הנסיעה, שבבוקרו, עדין הכנסתי עוד כמה חפצים, שחשבתי שכדאי שלא יחסרו.

sea_cinemall

נסענו ליוון, עם שתי מזוודות למטוס ושני הנד בגים עלינו. הנסיעה לשדה, עם תינוק על מנשא והמזוודות ברכבת, הייתה רק ה"בקרוב" של מה שהתרחש אחרי כך… כבר בטיסה, לא הייתה עריסה. לקחתי את הסלקל למטוס, אבל הטיסה הייתה כל כך מלאה, שלא יכולתי להניח את הסלקל לידי על המושב, אלא רק במעבר וזה אומר, שכל הזמן משהוא היה צריך לעבור מעל לראש של התינוק שלי, מה שמבחינתי, לא היה בכלל בא בחשבון. אז החלטתי להחזיק אותו כל הזמן על הידיים. מזל שיוון קרובה, כך שלא חשבתי שזה קשה. המרחק והאהבה ניחמו אותי… כד להקל על ההמראה והנחיתה, הנקתי את האוצר שלי, רק על מנת לשחרר את הלחץ מהאזניים ולהקל עליו. זה עזר חלקית. כנראה שבכל זאת, אחת האוזניים נסתמה וכך, חלק גדול מהטיסה הוא הרגיש בחוסר נוחות, שמיד גם אני חשתי אותה. לא יכולה לשים את האצבע, למה גרוע יותר… זה שאין עריסה, או זה שהאוזן סתומה.

sea_cinemall1

נחתנו בשלום, שלושתנו וכבודה, בנמל התעופה. לא רק שאנחנו הרגשנו משוחררים, גם הקטנטן שלנו השתחרר לו. ולגמרי. אני משאירה את בן זוגי לחכות עם כל המזוודות, רצה לחפש אחר חדר שירותים עם שידת החתלה, וכשכבר מצאתי אחד, כל מי שנכח בחדר השירותים, שמע את אנחת השמחה וההקלה שלי. אני חוזרת לבן זוגי ושנינו מדדים לכיוון מונית, שתיקח אותנו לבית המלון "הכל כלול", שאני מקווה שזה כלול גם עם מטפלת!! הרהרתי ככה, לעצמי… מותר, לא ?  בעודי חולמת על פיות ומטפלות, שמתי לב שאנחנו כבר ממש באיחור, לאותו מלון נכסף וכבר פספסנו את ארוחת הצהרים. בלת"מים קורים, כשיש תינוקות. וככה, אני ממשיכה להרגיע את עצמי, מנסה לבלוע את הנוף הנשקף מבעד לחלון המונית, כי כנראה שזה הנוף היחיד, שאראה ביומיים האלה. כשהגענו למלון, קיבלו אותנו בחיוך גדול. רק מה, התברר שהעריסה תשתחרר רק אחר צהרים… "לא נורא" אני אומרת לעצמי "הבאת סלקל, טרמפולינה ומה לא… נסתדר" מי שלא ממש הסתדר שם, זה היה בני בכורי. מרגע הנחיתה ביוון, הרגשתי שמשהו מציק לו, הוא לא מרגיש בנוח… משהו באנרגיה, בסביבה, בשפה, לא היו ברורים לו. הוא נצמד אלי יותר מאשר בדרך כלל. הוא נצמד ואני מאבדת כוח ובקושי נושמת. אבל מה לא עושים בשביל התינוק שלנו ?

tree

את ארוחת הערב, אכלתי בעמידה, בחדר אוכל מפואר ביותר, כשאני מנענעת את הקטנטן שעלי, שעדיין חש זר, בתוך ים של אנשים יוונים, שהוא לא ממש מכיר. בן זוגי חוזר מהבריכה, שרוף כמו לובסטר ואני, מנסה להסתנכרן, עם קצב הנדנוד והלעיסה, ככה, כדי להירגע ולהרגיע. פתאום שמתי לב, שעדיין לא החלפתי בגדים מהטיסה, ואת החולצה שלי מקשטים כמה כתמי פליטה וחלב. אבל אנחנו ביוון, חופשה ראשונה עם הבן הבכור שלנו. אנחנו מנציחים את הרגע, עם תמונת סלפי משפחתית, כדי לשלוח למשפחה בארץ. בכל אופן, חופשה ראשונה. את הלילה, העברנו בתורניות כמו בצבא. הריחות, הרעשים, המקום הלא מוכר, לא אפשרו לקטנטן שלנו להירגע. חופשות הבטן גב שזכרנו לטובה, הקימה המאוחרת, לא עבדו במקרה הזה. "לילה לבן", בתוספת השקמה עם זריחה, היו תוספת מושלמת לחופשת החלומות שלנו. ודווקא היו לי המון תוכניות… לנסוע למרכז העיר, לבקר באתרים היסטוריים, כל זה, התאדה כלא היה. החלטנו להישאר במלון "הכל כלול" ולהעביר את הימים האלה יחד, כמשפחה, כשאנחנו מנסים ליהנות ממה שיש, נכון יותר, ממה שמתאפשר. החלטנו להיות הכי גמישים בעולם, הכל למען בננו הקטנטן. הפעם, החופשה הזאת, הייתה חופשה מהדודים, מהשכנים, ממטלות הבית הרבות… מנוחה מסוג אחר. הבנו מיד, שמי שאחראי על החופשה שלנו, זה הבן שלנו, ואנחנו יחד איתו. רק לאחר שהבנו זאת ונרגענו, יכולתי לקחת לי מנוחת צהריים מושלמת, כשבן זוגי משחק עם הקטנטן ע"י הבריכה. הוא הרוויח זמן איכות איתו ואני. שינה, שכל כך הייתי זקוקה לה. כשהתעוררתי, מצאתי את שניהם, ישנים על השטיח בחדר שלנו. הסתכלתי על שניהם וראיתי שהם ממש דומים. ישנים שינה עמוקה כזאת, מכורבלים להם ואז, נפל לי האסימון ,שבאמת לא הייתי צריכה להביא את כל הבית, אלה רק את הדברים הבסיסים, כי מה שבאמת הבן שלנו צריך, זה רק אותנו. הידיעה, שעדיף להתגמש מאשר להתעקש, שוב ושוב הדהדה בי. מה שהיה ברור לי, שבחופשה הבאה, תכנון מראש, מחוץ לתחום. עם תינוק, אני זקוקה לאווירה רגועה וחיבוק, על מנת לתת לו את היכולת להתמודד עם  מקום חדש, אנשים שהוא לא מכיר, ריחות, שפה, רעשים חדשים… הוא בעצם הקובע  ואני, אתאים את סדר היום שלי, אליו. כן ברור לי מעכשיו, אני צריכה לתכננן מסלול מחדש וליהנות מהחופשה הבאה… כי את כל הטעיות האפשריות, עשיתי כבר בחופשה הנוכחית.

לכתבות מגזין נוספות באתר סינמול

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *