תפריט האתר

מבקר הסרטים – הסרט הנוקמים: עידן אולטרון

גיבוריו החזקים ביותר של כדור הארץ, תקוותינו האחרונה, מי יציל אותנו מעולם של רשע אם לא הנוקמים? טוב, "הנוקמים 2" יצילו אותנו… והם לא "הנוקמים 1", אם תהיתם. הם אפלים יותר, בוגרים יותר, מדברים בטון רציני יותר על דברים חשובים יותר והסכנה שהם מתמודדים מולה גדולה יותר. והאמת, הבעיה העיקרית היא שעם כל ה"יותר", הסרט שלהם גם עמוס הרבה יותר, מבולגן הרבה יותר, ומבלבל הרבה יותר. והוא בכל זאת עדיין מהנה במיוחד.

"הנוקמים: עידן אולטרון" ממשיך את סיפורם של קבוצת גיבורי העל שמתאספת אחת לכמה שנים לערב של צחוקים, קומזיץ, דיבורים על פוליטיקה ולחימה בכוחות האופל. הפעם איירון-מן מצליח למצוא פריצת דרך בבנייה של פרויקט חלומותיו – אינטליגנציה מלאכותית שתשמש בעצם כגיבור על נוסף ותעזור לנוקמים בכל הקרבות הבאים. אלא שהייצור הממוחשב הזה שהוא בנה, אולטרון שמו, לא ממש אוהב כשאומרים לו מה לעשות, והוא מפתח דעות משלו לשלום עולמי שהן קצת… קיצוניות וכוללות הכחדה של כל המין האנושי. אתם יודעים למה הדינוזאורים נמצאים בשלום? כי מטאור השמיד אותם! חה חה חה! הבחירות של 2019 נסגרו ברגע זה.

הרעיון של הסרט בגדול הוא איך הנוקמים קורעים את עצמם מבפנים. אם בסרט הראשון הם לא הסתדרו מההתחלה אבל בסוף עבדו כמו צוות לעניין, הפעם הם מתחילים כצוות מלוכד, אך האיום הגדול מגיע מבפנים בדמות נבל שנוצר על ידי אחד מהם ואז הם מתחילים לריב ביניהם. ולמרות שבקרב הסופי הם נלחמים כולם ביחד, עדיין קיימת ההרגשה שמשהו בדינמיקה השתנה והם כבר לא החברים הכי טובים בעולם. אולי קבוצת "הנוקמים לנצח ;)" בוואטספ כבר לא עובדת כמו פעם. זה בהחלט רעיון מעניין להצית את האש מבפנים, אם כי הרעיון לא מפותח מספיק או מובן, כמו גם הרבה רעיונות מעניינים שמעלה הסרט. נראה שהוא עובר על הרבה רעיונות במהירות רק בשביל להגיע לסוף, וכשהסרט הוא כמעט שעתיים וחצי ובכל זאת עובר על המון רעיונות בלי לפתח אותם עד הסוף, אפשר להסכים שהוא פשוט עמוס מדי.

והוא לא רק עמוס מדי מבחינת רעיונות, הוא עמוס מדי מבחינת דמויות וקווי עלילה. ובנוסף לכל, הוא גם מנסה להיות גדול יותר, אפי יותר, ואפל יותר מקודמו.

הנוקמים: עידן אולטרון

"הנוקמים" מ-2012 היה סופר קליל, דבר שהפתיע את כולם לטובה, אחריו אולפני מארוול רק ניסו ליצור את הקלילות הזו שוב. "איירון מן 3", "ת'ור: העולם האפל", "שומרי הגלקסיה", כולם היו ילדים קולים ומגניבים שיושבים בשורה האחרונה של האוטובוס. "הנוקמים: עידן אולטרון" הוא הרבה פחות קליל מחבריו, למרות שהוא מנסה. הוא כולל עומס של מידע, מתייחס בהגזמה לדברים שקרו בסרטים הקודמים ושייקרו בעתיד, בקיצור – הוא הילד הפחות מגניב שיושב בשורה הראשונה של האוטובוס ליד המורה. הסרט נורא מנסה להיות קליל, הבמאי/תסריטאי ג'וס ווידון הוא אלוף בכתיבה שנונה תחת לחץ. לכל משפט שני יש בנוסף למשמעות העלילתית המובנת, גם רובד אירוני נסתר או פחות נסתר שגורם לצופה להיקרע מצחוק. זה בהחלט מקל על הכובד של הסרט, אבל חוץ ממשפטים שנונים, אין שום דבר אחר שמעיד על אווירה קומית.

ובכל זאת, הנוקמים הם הנוקמים, ואין מה לעשות. הם חבורה שעובדת מושלם ביחד, הכימיה על הסט בין השחקנים מורגשת וכל רגע שלהם פשוט מדברים אחד עם השני מוצלח גם ברמת הטקסט וגם ברמת המשחק. גם כשהם לא רק מדברים, אלא נלחמים אחד בשני זה נפלא. יש קטע שלם בסרט שבו הענק הירוק נלחם בחליפת איירון-מן ענקית, והוא כל כך מוצלח וכיפי, שזה משכיח ממך את התירוץ העלילתי הקלוש שבגללו הקטע מתקיים. וזו טענה מעולה לגבי הסרט – הוא כולל המון קטעים נפלאים כשלעצמם, וההנאה מהם בנפרד היא ענקית, אבל ביחד יוצא משהו שהוא הרבה פחות נפלא. כמו לאכול שקית של ממתקי גומי, כשכל ממתק הוא כל כך מתוק וטעים, אבל כשמסיימים את השקית, פתאום כאב הבטן מגיע. אבל למרות כאב הבטן, בפה עדיין נשאר הטעם המתוק בפה, ובא לך עוד – גם אם לא באותו הרגע.

 ואכן אנחנו נקבל עוד, אפילו לפני "הנוקמים 3" (שיחולק לשני חלקים, אלא אם כן הטרנד הזה ימאס עלינו עד אז) נקבל את סרטי הביניים.

עוד חודשיים נכיר באולמות הקולנוע את "אנט-מן", המתכווץ לגודל של נמלה ויצטרך לגרום לנו להאמין שזה לא קונספט נורא ואיום. ואז עוד קפטן אמריקה, שומרי הגלקסיה, ספיידרמן חדש מהקופסא, ת'ור, בדרך גם נפגוש עוד חבר'ה חדשים שיגמרו לפוסטרים של סרטי "הנוקמים" להפוך לסמטוחה עיצובית.

ובהקשר של מה שיבוא בעתיד, "עידן אולטרון" נמצא בבעיה, כי הוא מכין את הקרקע יותר מדי לבאות. קווי עלילה שבאים, הולכים ולא נסגרים הם רק טריילרים לא מתוחכמים לסרטים הבאים של קפטן אמריקה ושל ת'ור, וקווי עלילה אפילו יותר קטנים הם רק טיזרים לסרטים של הגיבורים החדשים שיבואו. וזה נחמד מצד הסרט להתייחס יותר מדי למה שיקרה, אבל זה לא צריך לבוא במקום התייחסויות למה שקרה.

אנחנו כבר בסרט ה-11 בסדרת-העל של מארוול. אפשר היה לצפות שה"הנוקמים: עידן אולטרון" יתייחס לדברים שקרו בין ה"הנוקמים" הראשון לשני, בסרטי הסולו, רק שהוא לא. כלומר, הוא כן, אבל בקטנה. רוב הזמן הוא מזכיר במשפט-שניים למה הדברים השתנו ועכשיו זה אחרת. וזה גורם לתהות – למה?! למה ישבתי וראיתי את "איירון מן 3" אם כל ההתפתחות שקרתה שם נזרקה לפח? למה ראיתי את "קפטן אמריקה: חייל החורף" אם מה שקרה שם, וקרה הרבה, כבר כמעט ולא רלוונטי? בשביל ההנאה? טוב, כן, ברור שראיתי אותם בשביל ליהנות, אבל בשביל רק ליהנות ולא לדאוג איך דברים מתחברים אני יכול לראות כל שני סרטים לא קשורים. לפי מה שהבנתי, החיבור בין חלק מהקצוות הלא סגורים נמצא בסדרות של מארוול בטלוויזיה. היי, ידעתם שיש למארוול גם סדרות בטלוויזיה שמתקיימות באותו עולם של הסרטים? זה כל כך מגניב שבשביל לעקוב אחרי סיפור אני צריך לצפות ב-2 סרטים בשנה ואז בעוד 3 (בקרוב יותר) סדרות? זה יוצא… הרבה מאוד שעות של צפייה! אבל האמת, כל עוד התוצאות טובות בנפרד, אני די בסדר עם זה. את כל אחד מסוגי התוכן אני צורך בנפרד, אז הגיוני שאני גם אבקר אותם בנפרד. בינתיים מארוול עושים תוכן נהדר, וזו הסיבה העיקרית שבגללה אני נמצא בצד השני של הסקאלה מהתייאשות טוטאלית.

אולי בפעם הבאה ייצא להם טוב כמו הסרט הראשון, בינתיים נשב בחושך ונסתפק בזה, כי גם זה סבבה ונחמד. אז מה עכשיו? סטאר וורס?

לעמוד קולנוע לב המפרץ יס פלאנט חיפה >>

היכנסו לביקורות של סרטים נוספים

לצפייה בטריילר של הסרט:

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:
קסם ב

קסם ברקוביץ הוא סטודנט ביום וישן בלילה, אבל הוא גם ממש היה רוצה לישון ביום. בזמן שהוא לא יישן, הוא מנסה לצפות בכמה שיותר סרטים, מה שלפעמים עולה לו באינטליגנציה, אבל זה בסדר – העיקר שיש לו עוד כרטיס קולנוע לאוסף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *