תפריט האתר

האימא הכי טובה בעולם – מהרהורי ליבי

מהרגע שנכנסתי להריון, התחלתי לדמיין איזו אימא אהיה… הפלגתי במחשבות ובדמיון. תמיד רציתי ושאפתי, להיות האימא הכי טובה, חכמה, קשובה, מכילה, חומלת, מתעדכנת. עסקתי ברכישה, בהתרוצצות אחר עגלות, בקבוקים, מוצצים… הפכתי להיות מעצבת חדרים, וילונות, כיסויים, מזרנים. התחברתי לקבוצות רכישה ובדקתי שלא שכחתי, או פספסתי משהו. שחס וחלילה לילד שלי, לא יחסר דבר ושהכול יהיה מוכן, לרגע שהוא יגיע לעולם. אנחנו עושות ורוצות את כל זה, למען ילדינו, כדי שנוכל לטפל בהם, כדי שנהיה האימא הכי טובה בעולם. מה זה האימא הכי טובה בעולם ? קיים כזה מודל בכלל ? יש קורסים לזה ? מחלקים מדליות ? מתי ואיך אני אדע, שאני באמת כזאת?

ואז, תינוק בא לעולם והכל משתנה. טלטלה. אורח החיים משתנה. כל התוכניות, כל מה שחשבתי שיהיה, לא בדיוק כמו שחשבתי. אני מוצפת הורמונים, כאובה, חווית ההנקה, היא לא החוויה שחשבתי. כבר בחזרה הביתה מבית החולים, הנסיך הקטן בוכה כל הדרך ואני ממש לא יכולה לנבא, שהוא בכלל לא אוהב לנסוע במכונית. בחודשים הקרובים, נגזר עלי לא להתקרב למכונית, אני, שהייתי ציפור דרור, עכשיו נכנסתי לכלוב. לא מצליחה לנשום מרוב תסכול. והעייפות… מתי ישנים ? מתי אוכלים ? מתי מתרחצים ? מתי הולכים לשירותים ? והכביסה, מי מקפל עכשיו כביסה ? למי יש זמן לנקות את הבית ? שלא לדבר על זה, שהאימא הכי טובה בעולם, פתאום לא נכנסת לג'ינס הכי יפה בעולם.

להיות הורים
איך אני יכולה להיות סבלנית ? איך אהיה רגועה ? איך אהיה מאושרת ? אני רוצה להביא תועלת למשפחתי החדשה, אבל איך עושים את זה ? איך אני יכולה להתחייב לסדר יום שפוי, כשאפילו את הטרמפולינה המנגנת שקניתי לנסיך שלי, אני לא מסוגלת לשמוע, מרוב עייפות ותשישות. להפך, זה גורם לי להיות עצבנית יותר. איך אימא מושלמת, יכולה להרשות לעצמה להיות עצבנית?

פתאום, אני מוצאת את עצמי, חיה בעולם של בדידות. רק לפני כמה חודשים, עבדתי בעבודתי, עבודת צוות, השתייכתי לחוג חברתי, הייתי קרובה פיזית למבוגרים, הלכתי לסרטים, למסעדות, ישבתי עם חברות בבית קפה, אכלתי ארוחת בוקר, בלי שיפריעו לי לקרוא את העיתון…. ואין לי את האומץ לומר, "אני בודדה…". כי אני הרי האימא הכי טובה בעולם ונגזר עלי, להעביר את הימים לבד, בבית, עם הנסיך שלי…

וכשאני כבר סוף סוף יוצאת מהבית וכבר פוגשת באנשים, כולם נראים לי, מבוגרים שישנים לילה שלם, בריאים, סבלניים. והאימהות האחרות, פשוט נראות לי מושלמות והילדים שלהם, תמיד יראו לי שקטים יותר, רגועים יותר, מפותחים יותר. פתאום, אני מרגישה ששופטים אותי ושכולם רואים שעשיתי משהו לא בסדר ושאני אימא לא מספיק טובה. ואם פתאום הנסיך שלי מתחיל לבכות, כשכולם רגועים, או עושה גרפס, לא ממש אחרי הארוחה… אני מרגישה שכולם נועצים בי עיניים ומחלחלת בי המחשבה, ששוב עשיתי משהו לא בסדר… לאט לאט, אני מפסיקה להקשיב לעצמי, לסביבה, הופכת להיות חסרת סבלנות, ובונה סביבי בועה. בועה שמגנה עלי. כדי לא להיפגע, כדי לא להרגיש, רק לפעול מתוך האוטומט.

האימא הכי טובה בעולם

ואז, נשאלת השאלה, האם להישאב לבועה, או לא ? איך בכל זאת, אמצא דרך למלא את הכוחות שלי ? זה כמובן יצריך ממני, לטפח סוג של עצמאות ומשאבים פנימיים. מאיפה אקח אותם כשאני כל כך תשושה ? ואז, מתרחש הנס, שכל אימא מייחלת לו. אני פוגשת בעיניו של התינוק שלי, שמביט בי במבט מוכר ואהוב ויש את הרגע הקסום הזה, שרק את והוא מבינים, יודעים, מרגישים. עיניו מוארות למראה הפנים שלי, הוא מחייך את החיוך הראשון שלו, ואז אני מבינה, שאני חווה חוויה של אהבה. אהבה, שהיא נטולת אנוכיות, שהיא סבלנית וסלחנית, לא שיפוטית ואינה תלויה בדבר. אפילו אם לעיתים, אני מוצאת את עצמי מותשת, הרוסה, עייפה, אין שום דבר בעולם, שום תחליף, שיחליף את הרגע הזה. אין דבר בעולם, שיגרום לי להפסיק לאהוב את ילדי. הידיעה והאהבה הזאת, מביאים לי אושר. בזכות היותי אימא, למדתי מה זאת אהבה אימהית. זכיתי להרגיש בפעם הראשונה בחיי בעוצמה חיבור וקשר עמוק . אימהות אמנם מביאה אותנו לקצה ועושה לנו חיים לא פשוטים וסבל, אך גם נותנת לנו, מצילה אותנו ומלמדת אותנו, את דרך האהבה.

קניות לפסח עושים בקניון סינמול

כשקיבלתי את מתנת האהבה, נפתח לי צוהר והתגלה לי עולם חדש. אני מפסיקה לבזבז אנרגיה על רגשות אשם, שמה בצד את ייסורי המצפון וכבר לא מעסיקה את עצמי, עם ההורים האחרים ועם מה שנכון. אני זכיתי. כוחות גדולים מגיעים מאי שם. מרגישה ויודעת, שהכול תלוי בי והנה, אני פשוט איתו, עם הילד המקסים הזה שלי, כאן ועכשיו. וככל שאני איתו, אני מרגישה שהוא נרגע יותר, שהוא פחות בוכה, ישן יותר טוב, אוכל יותר טוב. אני איתו, בכל רגע. כשאני מחליפה חיתול, אני עסוקה אך ורק בתנועות ההחתלה, כקוסמת, רוחצת אותו באמבטיה וכולי איתו, עם זרמי המים והברווזים וכשאני מניקה, אני מניקה רק אותו. לא מאפשרת לשום הסחת דעת\ להיכנס בינינו ולהסיח את דעתנו. אני כאן ועכשיו עם הילד שלי והוא מתמלא ביטחון. הוא רגוע ואני נרגעת. בעצם, אני מבינה שכשאני רגועה, אז הוא רגוע, המשך ישיר למזג שלי, למזג של אימא. אני מרגישה, שנתפרת מערכת יחסים מדהימה עם ילדי, עמוקה, כנה, עוצמתית, רגועה ושקטה. מערכת היחסים שאני מפתחת עם ילדי ועם עצמי, מקנה לי בטחון גדול באימהות שלי ולו, ביטחון בחייו. אני צועדת בצעדים קטנים, שתואמים את הקצב הפנימי שלי ושלו וכבר לא חולמת על "האימא הכי טובה בעולם".

מאת: איריס זינגר, מטפלת ומלווה תהליכי התפתחות, באמצעות קערות טיבטיות, מנחת סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות, מלמדת תקשורת דרך מוסיקה

לכתבות להיות הורים נוספות >>

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *