תפריט האתר

די עם ההשוואות כל תינוק הוא הכי בעולם

אני מנסה להיזכר, מתי בדיוק התחילו כל ההשוואות? מתי התחלנו להסתכל על מה שיש לאחר, ולא להיות מרוצים, ממה שיש לנו? אני הולכת אחורה בשנים ומגלה שזה היה שם תמיד. מאז היותנו עוברים. אולי אפילו קודם, כשהסתכלו על הבטן של אימי ואמרו לה, "הבטן שלך ממש גדולה… מעניין מה ייוולד לכם מכזה גודל…" ואימי, כבר בלחץ "אולי משהו לא בסדר עם גודל הבטן הזאת? אולי משהו לא תקין?" והיא מוצאת את עצמה, מסתובבת ברחובות, בודקת נשים בהריון, משווה את הבטן שלה, לשלהן. ואז, מכיוון שלא הייתה אפשרות לדעת את מין הילוד, כמו היום, הספקולציות הרקיעו שחקים. "הבטן שלי דומה לבטן של נורית השכנה, היא ילדה לפני שבוע בן, אז גם לי כנראה יהיה בן. וגם לה הייתה בטן גדולה, אז כנראה שהכול בסדר עם העובר שלי" הפחדים והספקות, זוחלים לתוך הלב, ועובר עוד שבוע ופתאום, היא פוגשת את דורית החברה שלה, שילדה לא מזמן בניתוח קיסרי, והיא מראה לה תמונה שלה, לפני הניתוח, כשברקע החדר המעוצב שהכינה כבר לתינוק… ואימי, מביטה בתמונה אבל מרוכזת רק בגודל הבטן שלה, וביחס לשלה, עכשיו,היא בטוחה שיהיה לה בת, כי הבטן שלהן, ממש דומה. ולמרות זאת, החששות קיימים. לאימי, שהייתה בשמירת הריון איתי, היו את כל הסיבות לחשוש. הסיכוי ללידת תינוק בריא, כלומר אותי, היה מוטל בספק. בסוף נולדתי בריאה ושלימה, אבל הספקולציות והחששות, היו שם וניהלו את הוריי. אין לי ספק, שהחששות שלהם, השפיעו על כל מהלך חיי, בהמשך. בטוחה בזה, אחרת אין הסבר, איך זה ייתכן, שאני וחברתי הטובה, נמצאות באותו שבוע של ההיריון, ובעוד היא עושה יוגה פעמיים בשבוע, אני ששונאת ספורט, רובצת, מתכרבלת, מנשנשת… ומרגישה אשמה? מרגישה מעולה, אבל אשמה. משהו בפנים מנקר…אולי אני מזיקה? לא מספיק טובה?

IMG-20151215-WA0001

והנה, למרבה הפלא, למרות הרביצה ההתכרבלות והנשנוש, ילדתי בשעה טובה בן זכר, לתפארת מדינת ישראל! ואל תחשבו שלא נרשמתי לחוג יוגה כפי שחברתי הטובה המליצה לי . לא לדאוג, הרבה יוגה לא היה שם… הייתי שם, בדיוק פעמיים. פעם, כשנרשמתי ופעם כשבאתי לקחת את הצ'ק בחזרה. אז מה אתם חושבים, גרמתי נזק לעובר?

הבובי שלי נולד וכבר מהביקור הראשון בטיפת חלב, אני עסוקה בלהשלים פערים ולהשתוות לאימהות האחרות, היושבות שם ומדברות על שלבי התפתחות, טבלאות ומשקלים. הבנתי שנרדמתי בשמירה ונכנסתי במרץ, ללופ של מדידות וטבלאות, כשאני יושבת עם סטופר, וממתינה להתפתחות לפי הספר: למבט הראשון, לחיוך הראשון, לגרפס שאמור להגיע אחרי היניקה… ולמה הוא רוצה רק על הידיים כל הזמן? משהו לא בסדר איתו… ולמה הוא בוכה כל הזמן ולא מרוצה? כנראה שמשהו לא תקין, במה שאני עושה…

ואז, מגיע תורנו, מודדים ושוקלים לי את התינוק ואני, בלחץ. מה יהיה אם לא יעמוד בסטנדרט של העקומות? מה אם לא עלה מספיק במשקל, השבוע? ואם היחס של הגולגולת לגוף, לא תואם? ומה עם האורך והרוחב? מרגישה אשמה, עם אקדח מוצמד לרקה. הוא לא עולה במשקל! אולי זה בגלל שהתכרבלתי לי בזמן ההיריון, במקום לרוץ ליוגה? הנה, עוד רגע, אקבל את גזר הדין ואצטרך להסביר את כל הטעויות שעשיתי, בגידול התינוק שלי, בפני בעלי, הוריי הוריו, החברה, היקום ובכלל. השקילה מסתיימת ואנחנו בעקומות הנכונות ואני, מצליחה להסדיר את הנשימה, אבל מרגישה את השיער הלבנבן, מתחיל לצמוח ואת הקמט הראשון שלי באזור המצח, מקבל עומק. עברתי את המבחן. אבל כנראה שזה רק הראשון ומעכשיו ועד עולם, אני במבחן. מבחן האימהות, הטבלאות והעקומות. כדי להתרענן קצת, החלטתי לחזור הביתה ברגל, לתפוס קצת שמש, לשזף את הלחיים, שאיבדו צבע בטיפת חלב. עוברת לי דרך גן השעשועים, מתיישבת על הספסל, כשלידי, חבורת אימהות, ישובות על מחצלת, עם התינוקות שלהן. הן מזמינות אותי להצטרף. אידיליה בהתגלמותה. אני נענית בחיוב, שמחה על ההזדמנות לקצת חברותה. לא תיארתי לעצמי עדיין, שזה הרגע, נכנסתי ל "מערבל בטון אימהי"! במשך שעה שלמה, הן לא הפסיקו להשוות בין הקטנים. באיזה שבוע ובאיזו שעה, הם שכבו על הבטן ומה הסיבות אם לא רוצים לשכב על הבטן. ואיך אסור לנו לוותר להם ולהקל ראש… ובאיזה תאריך התהפכו ואיזה תרגילים חייבים לעשות, על מנת לעזור להם להתהפך… ולמה חשוב להניק ומה קורה לתינוק שלא יונק… והיה גם "תראו מה קניתי לו, על מנת שיתפתח…" האם מוציאה ג'ירפה "אין תינוק בעולם, שאין לו ג'ירפה כזאת! אתן לא מבינות, כמה זה עוזר…" ו"חשוב מאוד, ללכת לסדנא הזאת וליועצת ההיא והספר ההוא, מאוד מומלץ!"

IMG-20151215-WA0002

ואז, תוך כדי התקפת המסרים הסמויים והגלויים, אחת האימהות החלה לבכות, כי הבן שלה, לעומת כל האחרים שם, ה"מפותחים", לא תאמינו, עדיין מסרב לשכב על הבטן! ושאר האימהות, במבט מבין, "כן, יש בעיה עם הקטנצ'יק שלך. כדאי שתבדקי…" וליתר ביטחון שולפות כרטיסי ביקור מספרי טלפון ברושורים ומה לא… כי זאת לא רק השכיבה על הבטן… יש גם מתי מתיישבים, מתי הולכים, מתי מוצקים מתי חיתולים… ולא לשכוח לבדוק, מתי אומרים אימא ומתי אומרים אבא! אני, מביטה באימהות המודאגות, חוטפת נפחת מוח ומרגישה איך הקמט בין העיניים, מקבל פיתול קל. ממציאה תירוץ משכנע, נפרדת מהן בנימוס והולכת עם הבן, הביתה, הפעם בהליכה נמרצת, מנסה להשקיט את כל הרעש הזה, כשבכל צעד, אני עושה חשבון נפש עם עצמי, האם אני באמת רוצה, את מערבל החרדות הזה ? האם באמת מתאים לי, לגדל את הילד שלי ככה, כשכל רגע, אני משווה אותו למישהו אחר, שאני לא ממש מכירה? חושבת, מה הוא מרגיש, הילד הזה, כשבכל פעם, שאני מביטה בו, אני לא מרוצה מקצב ההתפתחות שלו? איזה מן מסר אני מעבירה? באיזו אנרגיה אני מגדלת אותו? אני לא מייעצת כאן, לא לקחת אחריות על התפתחות התינוקות והילדים שלנו… אני אומרת כן לקחת, אבל במידתיות, באחריות ולהקשיב לאינסטינקט האימהי, ההורי, שקיים בכל אחד מאתנו ולהבין, שלכל ילד, יש את הקצב שלו, את הרגשות והתחושות שלו. אין ילד, שדומה לשני ולפעמים, קצב ההתפתחות, מעיד גם האישיות שלו ועל מי שהוא יהיה, כשיגדל.

IMG-20151215-WA0003

כ"מנחת סדנאות לאימהות ותינוקות" וכמטפלת ומלווה תהליכי התפתחות, אני תמיד ממליצה להורים, להקשיב לעצמם ולראות מה מתאים להם ומה תואם, את הערכים והצרכים שלהם. אני אומרת להם, לבדוק גם המידע שאני חולקת איתם, האם הוא מתאים עבורם, כי לא כל מטפל, מתאים לכל מטופל. לפעמים צריך לעבור דרך כמה, עד שמוצאים את הנכון לנו. אני מאמינה ובטוחה, שההורות, נמצאת בדי. אן. אי שלנו. אני גם אוהבת להיעזר ולהתייעץ, אבל תמיד בשיקול דעת ותמיד, ממקום מאוזן, כשאני לא מאפשרת לקולות מבחוץ, להפחיד אותי. והכי חשוב לי, לא להפחיד את התינוק, את הילד שלי. תחשבו, מה מרגיש תינוק, כשכל בוקר, אימא מסתכלת עליו ואומרת לו, או בלב, או בקול רם, "למה אתה לא מתיישב כבר כמו כולם ? תראה את יואבי של מיכל, הוא עוד מעט כבר זוחל, ואתה ?" מה מרגיש אותו גור אדם, באותו הרגע ? האם זוהי נבואה שמגשימה את עצמה, או שפשוט מרוב לחץ, לא לאכזב את אימא, ומהפחד להיכשל, הוא פשוט לא מנסה ? אין לי תשובה חד משמעית. כל ילד והקצב המתאים לו. נראה לי שהמינון והאיזון, זה המפתח, כמו גם סינון הדברים שאנו אומרים, על יד התינוקות שלנו. חשוב שנדע, שכולנו, כולל אני, תמיד טועים. זה אנושי ורק לזכור ,שהכול בא, רק מאהבה…

לכתבות להיות הורים נוספות >>

לפרטים על הפעילות בהדרכתה של איריס זינגר, היכנסו לכאן

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *