תפריט האתר

גם הוא בהריון

מוקדש באהבה לבן זוגי דני שגב

אנחנו בהריון

תתפלאו, אבל גם הוא בהריון. "הוא", הכוונה לבן זוגי. ולא לא זכינו במיליון, כי הוא היה בהריון, רק במחשבה. נכון, גם קצת פיזי, אבל זה היה רק בשלב האחרון של ההיריון. אני יודעת שיש בינינו כאלה החושבות, שהריון הוא נחלתנו הפרטית ולגברים שבחיינו, אין נגיעת יד, או דריסת רגל בתהליך המופלא שעובר עלינו. טעות. הם שותפים לתהליך, בדרכם שלהם, מי פחות ומי יותר. ובן זוגי היה מאלה שיותר.

אנחנו בהריון

רגע הבשורה

נתחיל בזה, שאת ערכות ההיריון, הוא רכש ומאחר וההיריון בושש לבוא, הצטברו לא מעט ערכות, כמות שלא הייתה מביישת מובייל מפואר. הוא היה גם זה שהתנדב לבדוק בכל פעם את המקלון, כי עבורי המשימה הייתה מרגשת מדי… ואז, בוקר אחד בלתי נשכח, בו הבחין בשני הקווים המיוחלים, להפתעתי, הוא לא השתנק, לא החוויר ואפילו לא איבד שיווי משקל, להיפך… חייך ברוגע ואמר "ידעתי". אל דאגה, ההתרגשות ותופעות הלוואי יופיעו אצלו בהמשך…

שמחים ומאושרים, יד ביד, יצאנו למסע של תשעה חודשי הריון מופלאים, בהם הוא היה נוכח בהרכב מלא, כשהוא משתדל להקל עלי ככל יכולתו ומציע את עזרתו בעת הצורך וגם כשלא. לא פעם הייתי חייבת להזכיר לו שאני לא חולה, אני פשוט בהריון. נכון, עליתי קצת במשקל, פחות נוח לי לישון על הבטן, הגב התחתון קצת מציק, אבל זה עדיין הריון. אגב, כשותף מלא בתהליך, גם גבו התחתון החל לפתע לכאוב קלות וגם הוא עלה מעט במשקל, אבל הוא, לעומתי, יכול היה להמשיך לישון על הבטן. אה… וגם היה פתור מבדיקת מי השפיר, בה כמובן היה נוכח והתנהג כאביר אמיתי. התעקש לעמוד לצידי, למרות שיעצו לו לשבת, ליתר בטחון. זאת כנראה מתוך ניסיון עם לא מעט אבות לעתיד, שהתעלפו באלגנטיות, למראה המחט הגרוטסקית. הוא, לא רק שניצב איתן מול הפרוצדורה, אף קירב את חוטמו בפליאה ובסקרנות, וכנראה גם מתוך אינסטינקט ודאגה מופנמת, לשלומו של הצאצא שבדרך.

לידה יחד

יד ביד לאורך הדרך

מיותר לציין שהוא ליווה אותי לכל בדיקות ההיריון, והיו לא מעט כאלה. כמובן שגם את קורס ההכנה ללידה, הוא לא החמיץ. להיפך, תרגל לחיצות ונשימות, כמו גדול. לימים, לאחר שבני בכורי נולד בניתוח קיסרי, גילה באוזניי, שמזל שהלידה הייתה קיסרית ולא רגילה, כי ככל שהתקרב המועד, כך הלך והתאדה ממוחו, מרבית החומר אותו שינן בקורס. סוג של "טפשת הריון" גברית ? בנוסף, התוודא באוזניי, שבמהלך חודשי ההיריון, פקד לא פעם חנויות לאביזרי תינוקות, כשהוא מתעכב ארוכות באזור בובות הברבי והשמלמלות הוורודות. מסתבר שהוא היה בטוח כל העת, שתיוולד לו ילדה, למרות שכבר עם הכניסה להריון, הודעתי לו חגיגית, שאני אימא של בנים.

הקסם האישי שלו

ייאמר לזכותו, שבמקביל למעורבותו הגדולה בהריון המתמשך, נתן לי את המקום שלי בתהליך, לא העיק, לא נדנד, לא "חפר"… הוא פשוט היה שם. הוא היה שם גם בפגישות עם חברותיי ההריוניות, שומע, מקשיב, ומפנים, את נהר המידע והחששות שזרם בינינו. הכל נראה לו טבעי ונכון, כמו למשל גם האסכולה הגורסת שהעובר שומע וער לסביבה, עוד בהיותו ברחם. בדרך קבע היה מניח את שפתיו על בטני, כשהוא מלטף, לוחש ומפטפט עם העובר, מין שיחות פרטיות כאלה, ביניהם. שניות לאחר הלידה, כאשר קיבל לידיו את בני בכורי הצורח, הניח את ידו על מצחו ולחש לו דבר מה, מגע ולחישה, שהשתיקו את ילדי כבמטה קסם. ברור היה באותו הרגע, בוודאות, שבכורי כבר מכיר את קולו ואת המגע של בן זוגי.

שותף מלא פעיל

כבעל תחביבים רבים, צילום נגרות ועוד… דאג בן זוגי להנציח את מהלך ההיריון מתחילתו ועד סופו, בקפידה רבה. מדי שבוע באותה השעה, באותו המקום ובאותה הפוזיציה, צילם ברגישות ובכישרון, את הבטן הטופחת. רצף התמונות ממחיש היטב את הפלא. בידיעה והחלטה שבננו יישן איתנו לאחר הלידה, הכין לו מיטת תינוק, המתחברת את המיטה ומהוה המשך ישיר שלה, דבר שהקל עלי מאוד את השינה וההנקה. גם העובדה שהוא "חיית לילה" והודיע לי מראש שמעכשיו "הלילות עליו", עזרו לנו מאוד בהמשך, כאשר נהג להתעורר לקריאותיו של העולל, בעוד אני יכולתי להמשיך לנמנם לי ברוגע. בתשישות וברוגע.

ילדנו

בבוקר הלידה הקיסרית המוזמנת, ההתרגשות הייתה בשיאה. הפעם גם שלו, למרות שכהרגלו לא עשה מזה טרראם גדול. החוש הקומי המפותח שלו, בא לידי ביטוי גם סמוך למועד הלידה, כאשר אני מובלת אל חדר הניתוח והוא מתבקש לגשת לחדר צדדי, להוריד את בגדיו וללבוש בגדים סטריליים. שניה לפני שאני נעלמת לתוך חדר הניתוח, אני רואה אותו עומד במסדרון, יחף, כולו בירוק, נראה כמו צפרדע מבוהל, ששכח לפתע לשחות. מניסיון, אין כמו להיכנס לניתוח קיסרי, עם צחוק מתגלגל כמו הצחוק שצחקתי באותו הרגע.

חצי שעה לאחר מכן, "ילדנו". כבר היינו שלושה. שנתיים לאחר מכן, הפכנו לארבעה. וכן, אפשר בהחלט לומר "היינו בהריון", "ילדנו", ועוד אמירות כאלה של יחד… כי באמת חווינו את זה יחד. גם הוא היה בהריון.

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *