תפריט האתר

גם אבא יש רק אחד

הפעם ברשותכם, אתמקד בבן זוגי, כשותף טבעי, תומך ומשקיע בתהליך גידול ילדינו. נתחיל בזה, שאם לפני לידת בננו הבכור, אני הייתי הציפור שהכינה את הקן לגוזל שעתיד לבקוע, הוא היה הנגר. שרטוטי העריסה שעמד לבנות, לא נפלו משרטוטיו של ליאונרדו דה וינצ'י, אומנם לא איטלקיים, אך מרשימים לא פחות. פעם אחר פעם, מדד את גובה המיטה הזוגית שלנו, על מנת שהעריסה שיבנה תהווה המשך טבעי של המיטה, וכך יוכל הרך הנולד לישון איתנו כשווה אל שווה ואני אוכל להניק אותו ללא צורך לרדת מהמיטה. אני חייבת לציין שהעריסה המוגמרת, שהוצמדה אל מיטתנו, התגלתה כהברקה והתאימה ללינה המשותפת שלנו כמו כפפה.

כצלם חובב ומתעד סדרתי, דאג בן זוגי לצלם אותי במהלך ההיריון מדי שבוע, באותו מיקום ובאותה הזווית, על מנת לתעד את התהליך מתחילתו ועד סופו. אני מודה שאז, הדבר נראה לי על גבול המוזר, אך כעבור זמן, לאחר הלידה, מצאתי בתמונות אלה תיעוד נפלא, של תהליך נפלא עוד יותר. מקסים היה לראות את בננו, אחר כך, לאחר שגדל מעט, מביט בתמונות אלה בפליאה וסקרנות. מיותר לציין שגם בננו השני זכה ל"בוק" טרום לידתו וכמובן שהצילום ליווה את שניהם גם בהמשך, כשבן זוגי היה זמין באופן תמידי להראות ולהתגאות בתמונות הילדים, לכל המתעניין, כולל הסבר מפורט על המקום, השעה והאירוע שצולם.

father-and-son-hands

הדרך שעוברים יחד לקראת הלידה

כאבא לעתיד וכשותף לדרך, עבר בן זוגי (למעט ההיריון עצמו כמובן) את אותה הדרך שאני עברתי… עיינו יחד בספרי ההיריון והלידה, הסתובבנו יחד באותן החנויות, הסתכלנו על אותם בגדי תינוקות  (הוא אומנם התעניין יותר בשמלמלות הוורודות, כי היה בטוח שתיוולד לנו בת, למרות שהסברתי לו שאין סיכוי, כי אני בילד אין, אימא לבנים)  ליווה אותי לכל בדיקות ההיריון, כולל בדיקת מי השפיר, בה עמד ועקב בגבורה, דבר שהפליא את האחות למודת התעלפויות הגברים, דיבר ושר לעובר שברחם, על מנת שיתרגל ויזהה את קולו, בקיצור… שנינו היינו מוכנים ללידה.

נוכחותו בחדר הלידה, הייתה מרגיעה ומשעשעת. מרגיעה מעצם נוכחותו ותמיכתו ומשעשעת מעצם מראהו. עטוף מכף רגל ועד ראש בבגד ירוק, כשרק אפו ועיניו גלויים, מין חייזר דרוך ומוכן בכל רגע, אם יתבקש, להפשיל שרוול וליילד. לאחר הלידה, כשקיבל את בננו לידיו והתבקש לקחת אותו אל חדר האחיות, היה לו מבט רך ואוהב אך גם המום ומודאג. באופן מפליא, הצרחות והבכי של בננו שזה עתה נולד, פסקו בשנייה שבה הניח את כף ידו על מצחו ועיניו. היה זה מין חיבור ביניהם, מידי ומובן מאיליו.

כשהגענו הביתה, הפעם כמשפחה מורחבת, התגלה בן זוגי בשיא יעילותו… תמיד בהיכון לרוץ ולקנות חצי סופרפארם (כי ככה זה בילד הראשון), כולל כמובן מתקן מיוחד לקליטת טיטולים משומשים, פטנט שאיבד מזוהרו בילד השני, אך שעשע אותנו לא מעט… בכל פעם שהיה יוצא אל הרחוב להשליך אותם לפח האשפה הגדול, נראה בן זוגי כמו כורם של הקרן הקיימת, האוחז בידו אשכול ענק של טיטולים.

גם אבא יודע לעשות הכל

מהר מאוד למד גם להאכיל, לקלח, לחתל ולהרדים בכל דרך אפשרית, עם שיר, עם טיול בגינה, עם קפיצות על הכדור הפיזיולוגי הענק, תוך כדי מאמץ לשמור על שיווי משקל… אך גולת הכותרת הייתה תכונתו המיוחדת… להישאר ער בלילות. מאחלת לכל אחת, בן זוג "ליילי" כזה. לא מעט דברים נעשו כאילו מעצמם, בעודי ישנה ובהמשך, שני הבנים ידעו שאם הם מתעוררים באמצע הלילה וצריכים אותנו, אבא הוא כתובת מצוינת.

כמובן שהוא היה שותף גם לבחירת הסל-קל, או המנשאים השונים, בהם הנחנו את הבנים בכל פעם שיצאנו איתם לטיול או סתם, למכולת השכונתית. למזלו, בן זוגי איש גבוה והמנשא התאים לו להפליא, שלא כמוני, גבוהה קצת פחות, שבכל פעם שנשאתי את בנינו הארוכים במנשא, רגליהם חבטו ללא הרף בברכיי.

גם החוש הטכני המפותח שלו, היה לעזר לילדים, ובא לידי ביטוי בעת קנייה, או קבלת משחק שדרש הרכבה מסובכת… מיד היה פורש את דפי ההסבר, ובעזרת הבנים היה מתחיל בהרכבה, כשהוא נעזר בהם, מסביר ומנחה, עד לסיום ההרכבה, שתמיד לוותה בהרגשת סיפוק וניצחון, כשאני אגב, לא פעם תהיתי מי מאושר יותר.. הוא או הבנים?

bedtime-story

גם בסיפורים לפני השינה היה לו חלק מאוד מרכזי

בערבים שהעייפות הייתה גוברת עלי, לאחר המקלחת, הבנים היו מתיישבים משני צדיו, מצוידים כל אחד מהם בספר האהוב עליו, ובן זוגי מקריא להם את הספרים כשהוא משתדל לתבל את הקריאה בהומור ומחפש בכל פעם דרך יצירתית חדשה להקראה. בנוסף,לשני הספרים, זכו הילדים גם לסיפור אישי בע"פ. כנראה שלהמציא בכל ערב סיפור חדש, שאסור היה כמובן שידמה לזה שסופר ערב לפני, דרש מאמץ לא קטן, כי לא פעם, כשהייתי שומעת שקט מוזר מכיוון חדר הילדים, הייתי ניגשת ומוצאת את שלושתם ישנים ונוחרים זה על זה.

גם בימי ההולדת של הילדים, שהשתדלנו שיהיו כמה שפחות שגרתיים, השקיע בן זוגי את מיטב כשרונו. סלון מלא בבלונים שהמתין להם עם ההשקמה, מתנה מיוחדת ומאתגרת ועליה, תמיד, ברכה אישית, כתובה בהומור וחרוזים ומשקפת במדויק את תחושותינו ואהבתינו אל הילדים.

בן זוגי התייחס אל התפקיד ההורי

כפי שאתם מבינים, ברצינות ובמחויבות, מבלי להרגיש נטל, או קושי, אלא להיפך… ראה בזה את היופי, הכיף והסיפוק הגדול שהורות יכולה לתת. וכך זה נמשך עד היום ולמרות שהילדים גדלו, השהייה במחיצתם היא עדיין ממוקמת במקום הראשון, בטבלת הבילוי המועדף והמשפחתיות בביתנו היא ערך עליון. מניסיון, אין ספק שגידול ילדים, כאשר בן הזוג לוקח חלק שווה ועושה זאת בשמחה ובנתינה מוחלטת, הוא קל ונעים יותר. ונכון גם ש"אימא יש רק אחת" אבל לפעמים שלא בצדק שוכחים ש"גם אבא יש רק אחד" וכשזה כך, השילוב ביניהם, נראה לי, שילוב מנצח.

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *