תפריט האתר

גבול לתינוק

כשנולד ילדי הראשון, נושא הגבולות מאוד הטריד אותי. המילים"גבול","השגת גבול","תינוק וגבול", העלו רעד בלתי נסבל באזור עמוד השדרה. ידעתי שאני חייבת ללמוד את סדר יומו, להתמודד עם ההנקה, להתאים לו את החיתולים הנכונים, הבגדים, המשחקים, לתבל את חייו בשירים, חיבוקים, צחוק ואהבה. הבנתי שיש לי עול כבד על כתפיי,כאימא וחובתי להקנות לילדי, תחושת ביטחון ולפתח עצמאות. אני ובן זוגי, מודל החיקוי של בני. אז מה? מעכשיו, אסור לי לטעות? אני אמורה לייצר סוג של אימא שלמה כזאת, מין "בארבי אימא", "וונדר אימא" כדי שיידע שאימא מושלמת ושהעולם מושלם. אז זהו שממש לא !

העולם לא מושלם ואימא ממש לא מושלמת וטוב שכך. ומעולה שכולנו שונים זה מזה וכך, לא משעמם ויש המון ללמוד. ובכל זאת, אני חייבת להיות מודעת, להיותי דמות שהוא אמור לחקות ויודעת, שבמוקדם או מאוחר, התנהגות בני, תשקף את התנהגותי. מיד הכנו בעלי ואני טבלה ובה רשמנו לנו דברים שחשובים לי ולבן זוגי. האמת היא, שבהכנת טבלה זו, הרגשנו שנינו, שאנחנו מאבדים קצת את האנושיות ואחרי כחצי שעה של דיונים, פשוט החלטנו לנהל שיחה מלב אל לב ולהבין, מה אנחנו רוצים כהורים, להקנות לבן שלנו, בנינו הראשון.

הייתה הסכמה ברורה בין שנינו, שכבוד הדדי, תוך שמירה על סמכותנו כהורים ודוגמא אישית, תוביל אותנו לדרך, שהיא טובה ומיטיבה. אני אימא מאוד זורמת בחיי ובכל זאת, הבנתי שכדי להקנות ביטחון לבני, אני חייבת להציב לו גבולות. הבעיה האמתית שלי, כשישבתי לי ככה ביני לבין עצמי,הייתה רק עם השם "הצבת גבולות". זה נשמע לי משהו מדיני, צבאי ופה מדובר בבני מחמדי. אז התבוננתי על התהליך, עם עדשה שהיא יותר חומלת, פחות נוקשה. הבנתי שחזרתיות ועקביות בחיי בני, זה משהו שמאוד מעורר ביטחון אצל קטנטנים.

הצבת גבולות

גם אנחנו כמבוגרים, נהנים מחיי שיגרה וידיעה… והקטנטן הזה, כשהוא נוחת לכדור הארץ, גם הוא כנראה, מקווה לפגוש סוג של שגרה, דמיות שהוא מכיר, תשומת לב, סדר יום שהוא מגלה ומכיר שוב ושוב. אז דאגנו כהורים, שתהיה מסגרת. הכוונה למסגרת, שבה יהיו זמנים ודברים שנעשה על פי זמן וסדר יום, על מנת להעניק לו ביטחון. לימים,כמנחת הורים ותינוקות במסגרת עבודתי, אני פוגשת הרבה הורים ותינוקות, שחיים ללא חוקים, גבולות ומסגרת של זמן ואני רואה כיצד לעיתים, התינוק סובל מחוסר ביטחון ותלותיות.

לדוגמא, כשאנחנו לא שמים לב לגבולות ונתינה עודפת, אנחנו מונעים ידיעה חשובה מתינוקנו והוא, לא מודע ליכולת שלו ליכולת האמיתית של הנתינה. בנתינה אין סופית, אנחנו מונעים מהילד שלנו את הידיעה שגם לו יש זכות נתינה והוא בטוח, שמגיע לו ורק לו, בעולם הזה. הגנתיות יתר, מחלישה את ילדנו בכך, שאנחנו מונעים ממנו לפתח עצמאות ויכולות. כשניצור גבולות ומסגרת, נאשר לתינוק שלנו את לקיחת האחריות, העצמאות ובכך, נחזק את הערך העצמי שלו. לי ולבן זוגי,היה חשוב מאוד ליצור אווירה הרמונית בבית, לכן הקפדנו על טון דיבור רגוע, מלטף, אוהב גם בימים קשים ומאתגרים, כשבן זוגי חזר מעבודתו.

יש כלל ברזל, לעולם לא מוציאים את העצבים על התינוק שלנו ומאפשרים מרחב חומל לבן הזוג, על מנת שיוכל להתאוורר. יש לנו מן מילת קוד כזאת, שבה השני מבין שזה רגע של לקחת מרחב. כלל חשוב לנו כבני זוג וכהורים, לתת ולקחת מרחב. אני מודה שכאימא זורמת, הצבת הגבולות עבור התינוק שלי, לא תמיד הייתה פשוטה עבורי ולעיתים, הרגשתי סוג של מחנק. זהו אחד השיעורים, שבני בכורי העביר אותי. כשזה היה קשור לשמירת סדר היום של בני, כל האינסטינקט הספונטאני שלי נפגע ולאט לאט, פיתחתי לי מיומנות של לשמור על סדר היום שלו, במסגרת התנועה שלי ושעות השינה שלו. קסם התרחש. הכל קרה, בכל מקום ששהיתי בו. אני הייתי פשוט מתרחקת מכל עשיה שאני עסוקה בה ויוצרת בו את "רגע השינה" המשותף, על מנת שהוא ידע ויזהה, שזהו הרגע הזה.

השמיים הם הגבול

אין כוונה שבחרתי להיות ולמצוא מקום שקט במיוחד,אבל אם היינו עסוקים בפעילות כלשהי, הייתי מפסיקה את הפעילות ואומרת למתוק שלי, עכשיו זה הזמן, שאנחנו הולכים לישון, בוא נחליף חיתול, ניכנס למנשא, או לעגלה שהייתה, ואז היינו הולכים לישון. הכוונה הייתה שהוא הולך לישון ואני, מתאפשרת לו את השינה, בזה שאני דואגת ללוח השינה שלו ואז, אני ממשיכה את יומי, כשהוא ישן, או במנשא, או בעגלה. אותו הדבר התרחש, כשהייתי צמודה ללוח ההזנה שלו. למרות שפה, אני חייבת להיות כנה ולומר, שאני הנקתי את בני, כשהוא רצה וגם חיבקתי ונתתי לו להיות בחיקי, כמה שרצה. שגרת חיי תוך כדי הקפדה על סדר יומו, עזרה לי להיות אימא שפויה. כשהיה חולה, או בימים שבהם היו השיניים בוקעות, רק בימים הקריטיים של הבקיעה,שהיו ימים של סבל, דאגתי להישאר בבית, על מנת לאפשר לו סוג של ביטחון, ריחות מוכרים, חלל מוכר, חפצים ועזרים.

הרגשתי באינסטינקט האימהי שלי, שזה מאוד עוזר ותומך בו. אני תמיד מעודדת בסדנאות להורים ותינוקות שלי, לדבר אל הילד, בשפה מכבדת. הם לומדים לחקות אותנו. אני מודה שהרמתי גבה, כשגיליתי יום אחד שבני, שלמד לדבר, אומר מילה שאני ממש לא התכוונתי שילמד אותה. אז, נפל לי האסימון. כשנולד בני השני, יותר לא השתמשתי במילה הזאת. כאשר ילדכם עובר את הגבול,אני תמיד ממליצה להגיב בסמוך לזמן המעשה, בהגיון ובהתאם למעשה שעשה. אנחנו לא נגיב באותה הצורה, כשתינוק לוקח צעצוע מתינוק אחר, לעומת משחק עם מערכת הסטריאו שלנו. נגיעה בחשמל, זאת סכנת חיים וחטיפת צעצוע, זה משהו אחר. בשני המקרים, נציב גבולות בצורה מכבדת. כשיש סכנה, הפניה אל הילד, צריכה להיות סמכותית ולא מתפשרת.

אני אישית, נגד הענשה ותמיד מציעה שתי אופציות, כשהילדים כבר גדולים יותר. מאפשרת להם לבחור באחת ההצעות שלי. אם הילד לא מצליח לבחור, אני מודיעה שאני אעשה זאת. אני תמיד מעודדת אותו לקחת אחריות. תינוקות לעיתים, יחזרו שוב ושוב לעשות דברים אסורים. זהו הטבע שלהם.

מרחבים

לבדוק גבולות, תגובות. לעיתים, אנחנו נבין שכשזה חוזר יותר מידי פעמים,שזה על מנת למשוך את תשומת ליבנו. זהו רגע, שבו אנחנו כהורים, צריכים לדעת שכדאי לשנות משהו בגישה שלנו. אולי לא הקדשנו מספיק זמן לילדנו  והילד מבקש שנהיה נוכחים. אז במקרים כאלה, אני מציעה להוסיף זמן מגע, שירה, סיפור, זמן של ביחד.

אגב, ההתנהגות הזאת,מאוד אופיינית לאח בכור, שנולד לו אח קטן. הוא מרגיש שאין להורים מספיק זמן עבורו. הוא מתחיל לעשות המון דברים, כדי למשוך את תשומת ליבנו. תשומת הלב שלנו כהורים, חשובה וגם העקביות שלנו, חשובה לא פחות, על מנת ליצר ביטחון.

כשאנחנו לא עקביים במה שאנחנו אומרים וכל בכי יגרום לנו לשנות את ההחלטה שלנו והעשייה, התינוק שלנו ישתמש בזה ויפתח לו כל פעם בכי, כשירצה שינוי. הם כל כך חכמים ואנחנו צריכים לזכור זאת. זכרו שהילדים שלנו, תמיד ינסו אותנו, בינקות, בילדות ובהתבגרות. העקביות, מאוד עוזרת לנו. היכולת שלנו כהורים, להקשיב להם ולחזק אותם, מעצימה ומעודדת. יחד עם תאום ציפיות עם בן הזוג, תוכלו ליצור משפחה דינאמית, הרמונית ואוהבת והוא,יגדל ויהיה בעל ערך, אוהב מתחשב, מבדיל בין טוב לרע, מגדיר גבולות וכל מה שתכניסו לשק הערכים, החלומות והרצונות שלכם, כהורים.

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *