תפריט האתר

מבקר הסרטים – הסרט בחזרה למחר

אני אוהב סרטי מסע בזמן. למעשה, מסע בזמן זה אחד הקונספטים הקולנועיים האהובים עלי. זה תמיד כיף לראות בן-אדם מבולבל מסתובב בתקופה שהוא לא מכיר וגורם לאי הבנות משעשעות. "טיפשון, לא שמעת על המוצר הלבן והחדשני הזה שתמיד נמצא עלי? מה, באת מתקופת האבן?", "למה בעיתון כתוב שאני במאה ה-16?! עוד לא הומצאו עיתונים עדיין!", "מה זה המכשיר המוזר הזה שאתה שם ליד האוזן, ולמה מצויר עליו תפוח?". אחר כך יש את העניין של לחזור לתקופה שממנה באת, כי אף אחד לא מעוניין להיות תקוע בתקופה אחרת, למרות שזה לא עד כדי כך נורא – עם הידע שיש לכם עכשיו, הייתם יכולים להפוך למלכים בתקופות מוקדמות של ההיסטוריה. ובאמצע, כמובן, הפרדוקסים – הדבר הכי כיף במסע בזמן. לפגוש את עצמך, לגרום לסבא וסבתא שלך לא להיפגש, לתת לשייקספיר את "רומיאו ויוליה" לפני שהוא כותב אותו. אין סוף לדברים האלו, וזה כל הכיף במסע בזמן. אפשר לשחק עם זה בלי סוף, ותמיד יהיה לזה פוטנציאל להיות מוצלח, מעניין ומפוצץ מוח. למרבה הצער, למרות שמו, "בחזרה למחר" הוא לא סרט מסע בזמן. איזה באסה.

"בחזרה למחר" מספר על קייסי, שהיא הכי חכמה בעולם או משהו, המגלה לפתע בין חפציה סיכה משונה שכאשר היא נוגעת בה, היא עוברת למקום מסתורי שבו השמיים בהירים, הרכבות מרחפות, יש ג'ט-פקס ומשום מה הבניינים מעוצבים בצורה שפיצית כזו ששום בן-אדם לא יוכל לחיות בהם לעולם – בקיצור, היא הגיעה לאיזשהו עתיד מופלא שנראה כמו שדמיינו את העתיד בשנות ה-50. לאחר שהיא יוצאת בכוח מהמקום הזה ולא מסוגלת לחזור, היא מחליטה, שלא כמו כל בן-אדם נורמלי, לחפש מידע לגבי איך מגיעים אליו בחזרה, ובדרך גם מגלה שהיא צריכה להציל לא רק את העולם שלנו, אלא גם את המקום המסתורי הזה.

אם כל זה היה נשמע לכם כמו סרט ילדים, אתם לגמרי צודקים. זה בכל זאת סרט של דיסני, ולדיסני יש תקנון נוקשה לגבי הוצאת סרטים שהם לא לכל המשפחה, לכן מעולם לא ציפיתי מהסרט הזה להיות סרט אפל, קשה ומלא דם. מה שכן ציפיתי זה שהוא יהיה סרט עם ערך מוסף כלשהו למבוגרים. אבל הוא לא, הוא כמעט ורק סרט לילדים. וזה לא שדיסני לא יכולים אחרת, כל סרטי "שודדי הקאריביים" מתחילים עם הטירה המפורסמת ומעריציהם רובם מעל גיל 14. השיווק של "בחזרה למחר" ניסה לגרום לו להיראות כמו אלטרנטיבה שנערים והורים יוכלו לראות ביחד בשעות הערב, כשלמעשה הוא סרט שמתאים יותר להיות מוקרן בדיבוב לעברית בשעות הבוקר.
אם כבר הזכרתי את המילה "שיווק" ואת "שודדי הקאריביים", ידעתם ש"בחזרה למחר" מבוסס על מתקן בפרקי השעשועים של דיסני? בדיוק כמו "שודדי הקאריביים". אה, כן, "שודדי הקאריביים" מבוסס גם הוא על מתקן בדיסנילנד. זה קצת מעליב לגלות שסרט שלם נעשה בתור פרסומת לפארק שעשועים. ואם זה לא מספיק, חלק מסוים ב"בחזרה למחר" אפילו מתרחש במתקן מפורסם אחר בדיסנילנד. חוצפה שכזאת.

והאמת, זה לא שלא נהניתי ממנו, רוב מוחלט של ההנאה שלי הגיעה מתוך סוג של נוסטלגיה מוזרה לסרטי ההרפתקאות שהייתי רואה בתור ילד בסביבות אמצע שנות ה-2000. הסרט בעצמו מנסה ליצור תחושה של נוסטלגיה עם כל העיצובים העתידניים-מיושנים שלו, אבל התחושה הנוסטלגית היחידה שהוא ייצר לי היא לאיך הייתי אוהב את הסרט הזה אם הייתי עכשיו בן 10.

בחזרה למחר

חוץ מזה, הסרט הוא לגמרי בסדר מכמעט כל בחינה שהיא, שום דבר לא נופל על הפרצוף. הדיאלוגים בסדר, המשחק בסדר ברובו, הכל בגדול משאיר אותך במין תחושה ניטרלית של לא לפה ולא לפה. הבימוי הוא דווקא אחד הצדדים המוצלחים של הסרט, הוא כולל המון המצאות ויזואליות מרהיבות כפי שאפשר לצפות מבמאי האנימציה לשעבר בראד בירד, שהיה מועמד לאוסקר על "משפחת סופר-על" ו"רטטוי".  הכל נראה נפלא וכל סצינה מלהיבה כשלעצמה – הסצינה שבה קייסי מסתובבת בפעם הראשונה בעולם העתידני היא אחת הסצינות המוצלחות מבחינה טכנית שנראו השנה, לדוגמא. הבעיה של הסרט היא שהוא מלא ברגעים נהדרים, אבל ביחד הכל לא מתחבר למשהו מלהיב במיוחד.

הבעיה כנראה נמצאת בתסריט של הסרט. הוא מבולבל, מבלבל, מתעכב על הקטעים הלא מעניינים וכשכבר כן מעניין הוא רץ עם העלילה הסתמית שלו עד לסוף. כל הסרט מדברים ומנסים להגיע אל עולם המחר, שעל פיו נקרא הסרט באנגלית, וגם אנחנו, הצופים, מסוקרנים מלראות את המקום המדובר בדיוק כמו הגיבורה, וכשכבר מגיעים, משהו כמו רבע שעה לפני סוף הסרט, כל המערכה האחרונה מתרחשת בתוך בניין סגור בתוך העולם הזה. נו באמת, לזה חיכיתי?! המערכה האחרונה בכלל מעצבנת, כי כשמגיעים לעולם המחר ומצפים לקבל תשובות לכל השאלות שעלו במהלך הסרט – זה פשוט לא קורה. לתסריטאי, דיימון לינדלוף (שחתום על התסריט ביחד עם במאי הסרט, אבל לעולם לא נדע מה הייתה חלוקת העבודה) יש רקורד מרשים בשאילת שאלות בלי הרבה תשובות. הוא מוכר במיוחד בתור אחד היוצרים של "אבודים", שלפי כל הידוע לי לא נגמרה בצורה מספקת במיוחד, וכתב גם את "פרומתיאוס", "האויב בתוכנו – סטארטרק" ו"מלחמת העולם Z".

המשחק, כמו שכבר ציינתי, בסדר. בריט רובטסון, שמוכרת בעיקר מהטלוויזיה, מצליחה לא לשעמם עם הדמות הראשית הדי פושרת שלה, שאפרופו, מה הגיל שלה בכלל? זה משהו שלא ממש הצלחתי לפענח. תחושת הבטן זורקת אותי לסביבות גיל 21, אבל הסרט לא ממש מתייחס אליה כמבוגרת, יותר כמו אל לילדה בתיכון. רק שהיא מעולם לא הולכת לבית-הספר. ייתכן שהתשובה האמיתית תהיה משהו בסגנון "היא לא צריכה תיכון, היא הרי מה זה חכמה, כאילו-דה." כן, היא ממש ממש חכמה וזה ממש ממש מעצבן. היא מהדמויות האלו שכל הסרט מספרים כמה היא חכמה, ואיזה ניקוד גבוה יותר משל איינשטיין היא קיבלה באיזשהו מבחן מומצא למדידת אינטליגנציה, אבל בפועל לא עושה שום דבר חכם כל הסרט ומתנהגת כמו כל בן-אדם טיפש אחר. היא זו שיכולה להציל את עולם המחר דווקא בגלל החוכמה שלה, אך הפתרון שעליו היא חושבת בסופו של דבר הוא רעיון טיפשי שמתאים לילד בן 6.

בחזרה למחר

ג'ורג' קלוני שם, בתפקיד שהוא ראשי-אבל-לא-באמת, והוא בעיקר נראה עייף ורוצה כבר את המשכורת. וגם יו לורי פה, שאמרו לי שנורא טוב בסדרה "האוס", אבל פה לא נותן לי שום סיבה טובה לצפות בה. ההפתעה האמיתית של הסרט מבחינתי היא השחקנית הצעירה והבריטית ראפי קסידי, המשחקת ילדה מגניבה שבתכלס הייתה יכולה לפתור את כל הבעיות של הסרט בעצמה אם התסריט היה רוצה. היא לא איזה כישרון משחק נדיר בשביל ילדה בגיל 13 – יש ילדים שחקנים הרבה יותר טובים ממנה – אבל בניגוד להרבה שחקנים אחרים בגילה, היא כל כך נינוחה על הסט שאי אפשר לתאר אפילו. הסצינות שלה עם ג'ורג' קלוני הם קשות לצפייה בדיוק מהסיבה שכל כך נוח לילדה הזו עם גבר בן 54. זה נראה מוזר, נותן הרגשה רעה, ושאפו לה על זה.

אבל בסופו של דבר זה פשוט סרט לילדים, ולילדים לא באמת אכפת. העיקר שיהיה מגניב. ומגניב, אז מה רע? אני הולך עכשיו לחזור בזמן לגיל 10 ולהתלהב. יאללה ביי.

לעמוד קולנוע יס פלאנט בחיפה >>

היכנסו לביקורות של סרטים נוספים

לצפייה בטריילר של הסרט:

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
מאת:
קסם ב

קסם ברקוביץ הוא סטודנט ביום וישן בלילה, אבל הוא גם ממש היה רוצה לישון ביום. בזמן שהוא לא יישן, הוא מנסה לצפות בכמה שיותר סרטים, מה שלפעמים עולה לו באינטליגנציה, אבל זה בסדר – העיקר שיש לו עוד כרטיס קולנוע לאוסף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *