תפריט האתר

אצל סבא וסבתא

ילדים אוהבים לשחק. ככה הם בנויים. בהתחלה עם עצמם, עם אצבעות הידיים, אחר כך עם אצבעות הרגליים, אחר כך עם כל האצבעות, בהמשך, עם הצעצועים, וכן הלאה. גם אנחנו ההורים, אוהבים לשחק איתם. זה נקרא "ילדותינו השנייה", כי פתאום גם אנחנו בונים מגדל מקוביות, גם אנחנו "מתגלצ'ים" במגלשה, משחקים תופסת… ילדותינו השנייה. ילדים גם אוהבים לטייל. אוהבים ליהנות מהאוויר, מהשמש, מהירוק, מהים… ובעיקר, מהביחד. עכשיו חברו את שתי האהבות האלה שלהם, לטיול ולמשחק ומה מתבקש ? סופ"ש אצל סבא וסבתא.

כבר מאמצע השבוע הוא מתחיל להתרוצץ סביבי נרגש וחסר סבלנות  "אימא, מתי יום שישי ?"  "עוד שלושה ימים חמוד"…אני עונה ברוגע.  "כמה זה עוד שלושה ימים ?" הוא ממשיך. "אתה תקום מחר בבוקר, ואז שוב תקום בבוקר ועוד פעם אחת, ואז זה יהיה יום שישי." אני מסבירה ברוגע.  "מה, אני אקום 3 פעמים וזה יהיה יום שישי ?"  הוא מנסה להבין.  "כן חמוד…"  "אבל איך ?  אני לא קם שלוש פעמים, אני קם רק פעם אחת !"  הוא מקשה ואני מסכמת "אתה כבר תראה, אל תחשוב על זה עכשיו…"  " אבל אני כן חושב על זה עכשיו !"  הוא אומר. כאילו שאני לא יודעת…

לנסוע לסבא וסבתא זה כמו לנסוע לדיסנילנד

יש להם הכל. זאת אומרת, חוץ מגלגל ענק. את זה סבא עוד לא בנה. אבל הוא כן בנה נדנדה וסולם טיפוס ומגלשת מים ומבוך ומה לא… לפעמים אני חושבת מה הם עושים עם כל הלונהפארק הזה, בין ביקור לביקור ? משחקים תופסת על הסולם ?  אוכלים ארוחת ערב במבוך ?  חייבת לשאול אותם מתישהו…כשהנכד שם, אני יודעת בדיוק מה הם עושים.. הם עושים חיים. איתו.

לנסוע לסבתא וסבא

שישי בבוקר, לוקחים יום חופש, השקמה מוקדמת, ארוחת בוקר מפנקת, אורזים כמה צעצועים, כי "לסבא וסבתא אין כאלה…" עולים לאוטו ונוסעים. ואז מתחיל הדיאלוג ששמור במיוחד לנסיעות…"מתי נגיע ?"  "עוד מעט חמוד.."  "מתי זה עוד מעט ?"… "ממש עוד מעט…"  "כמה זה ממש ?"… ואז, אחרי שעה שאני מנסה ללא הצלחה גדולה, לפשט לו את מימד הזמן, אנחנו מגיעים. כמובן שסבא וסבתא כבר עומדים דרוכים על המדרכה שלפני הבית, ערוכים לקבלת הפנים הנרגשת.

לא עוברות חמש דקות והם כבר במבוך. הנכד, הסבא והסבתא. שלושתם על ארבע ! הסבא הזה, שעבר דבר או שניים בחיים ושגם טייפון לא יצליח לכופף אותו, זוחל עכשיו על ארבע, בתוך מבוך, סבתא על ידו והנכד לפניהם, בעיצומו של מסע ניווט, מחפשים את היציאה החוצה, בעוד אני ובן זוגי, מתרווחים במרפסת וצופים בהם בהנאה.

אם חשבתם שלמבוך צריך כושר, לא ראיתם את הטיפוס על החבל, הקשור לעץ התות. סיירת מטכ"ל לא עולה את זה ! אבל סבא, כן. כי מי יוריד את הנכד שמזמן כבר למעלה ? ולאחר שממצים גם את הנדנדה, סבתא פותחת את הברז והנכד מרטיב אותם מכף רגל ועד ראש. רטובים, עוברים לקצת באולינג עם תפוז וכמה גמדי גינה וקפיצה אחת בחבל. רק אחת, כי סבא וסבתא כבר עייפים ואז מנוחה. קצרה. כי יש עוד מה לעשות.

משחקים ושיחות עם סבא וסבתא

נכנסים פנימה, ועוברים להרכבת הפאזל השבועי. הרבה חלקים וקצת מתיש, אבל את זה לפחות, סבא וסבתא יכולים לעשות בישיבה ואפילו בשכיבה על הצד. זה גם הזמן בו אני ובן זוגי מקשיבים בהנאה לשיחות המרתקות ביניהם. דרך שיחות אלה, אפשר להבין ולראות, שההנאה הגדולה שחווה בננו בביקורים אלה, כמו ההנאה הגדולה של הסבים, לא קשורה בכלל לאמצעי הבידור והפירוטכניקה שבחצר, או לאוסף משחקי הקופסה שבסלון… היא קשורה לעצם היותם יחד.

לשחק עם סבא וסבתא

ארוחת ערב משפחתית מורחבת, אמבטיה מלאה בברווזים ושני סיפורים לפני השינה, אחד שסבא מקריא ואחד שסבתא ממציאה, מסיימים יום שישי עמוס ומהנה. גם השבת מלאה לא פחות בפעילויות, צחוק ושמחה… יומיים של טעינת מצברים, עד לסופ"ש הבא.

שבת בערב, סבא וסבתא מלווים אותנו לאוטו, גונבים עוד חיבוק ועוד נשיקה לנכד, הסחוט אך המאושר. עיניהם הבורקות, הן עדות לכך שגם להם הייתה הנאה צרופה בסוף השבוע הזה. הייתה זאת הנאת ילדות. לנכד, ילדותו הראשונה, לנו ילדותינו השנייה, ולסבא וסבתא… ילדותם השלישית.

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *