תפריט האתר

אימא לילד שני? אני?

כשאתה מנסה להיכנס להריון, כל כך הרבה זמן, אחרי כל כך הרבה שנים של טיפולים, כשמגיע הילד הראשון, אתה באופוריה, בהודיה, בשמחה !!  אני בכלל לא חשבתי על ילד נוסף. הודיתי בגאווה על הראשון, התעסקתי בו ורק בו וילד שני מבחינתי, היה רחוק ממני, שנות אור. אחרי תשע שנים של ניסיונות אתה מסתפק באוצר שניתן לך.

כל כך שמחנו על הילד הראשון, שבכלל לא הרשינו לעצמנו, לדמיין אפשרות של ילד נוסף ואם להיות כנה עד הסוף, היינו מותשים מכל התהליך, של הבאת הילד הראשון.  בכל אופן, לא בילינו תשע שנים בסיישל… וככה, חיינו לנו מרגע לרגע, מבושמים מהרך הנולד, גדלים ומתפתחים יחד… כשבתוך כל האופוריה הזאת, החיים המשיכו לזרום. השגרה, ביקשה את תשומת הלב ושלה וקיבלה.

בלוג 15,1

זה קרה ברגע מפתיע, ברגע שאני, האישה והשליטה, לא הייתי מוכנה, וכלל לא העליתי על דעתי. במסיבת ההפתעה, ליום הולדתו של בן זוגי, כשכולם אוכלים, צוחקים, מברכים, נהנים… ניגש אלי בעלי ולחש לאוזני "את יודעת מי בהריון ?" ואני, שתמיד ידיעה כזאת, משמחת אותי, ממלאת אותי אור גדול ואהבה, מצפה למילותיו ואז הוא יורה " את מותק"  "אננייייי" ?" שאלתי, כשנדמה היה לי שלא שמעתי טוב, מנסה להסדיר את הנשימה, תוך כדי בליעת הפסטה, יחד עם הידיעה. אני מביטה בו במבט של "היי בובי, אתה מבין שבנושא הזה, אין הומור בינינו נכון ? אפילו לא קמצוץ !!!  יודעת שאתה מבושם, אבל יש גבול שלא עוברים !!!"

בלוג 15 3

"כן, את", הוא ממשיך בשלווה, שכל כך מוכרת ומתאימה לו, עד שלפעמים, אני מסתכלת עליו ואומרת לעצמי "מה בעצם מעצבן אותו ?"  "מה מוציא אותו משלוותו ?"  כי שום דבר, פשוט כלום, לא מוציא אותו משלוותו ואותי, כבת זוג, זה מאוד מאתגר. אני קמה מהשולחן, לוקחת אותו הצידה, הכי רחוק מכולם, מסתכלת לו בתוך העניים ושואלת "מה אמרת ? אני בהריון ? איך ?  מתי ?  איך נודע לך ?  למה אני לא יודעת מזה ?" כל המילים והשאלות, מתערבבות לי בפה, ונותנות תחושה של  תפוח אדמה לוהט. והוא בשלו, ממשיך "כן, את" אני פוערת את הפה הכי גדול  בעולם, פותחת לרווחה את העיניים, והוא בשלו "כן, את מותק…. אני רואה את זה עלייך… רואים, פשוט רואים שאת בהריון"  "מה זה רואים ?" אני שואלת  "מה, כתוב לי על המצח ?  "כן"  הוא עונה, בחיבוק חם ואוהב "אני מזהה את זה, היית כבר בהריון פעם אחת, זוכרת ?  את זוהרת !  יש לך הילה כזאת, מוארת, סביבך" ישר עולה לי המחשבה, שבעצם, אולי הוא רואה אותי מוארת, כי הצלחתי להפתיע אותו ביום הולדתו, אבל נהנית לרגע מהספק ומסיטה את המחשבה. מסוחררת מהידיעה של ההיריון בהפתעה אני מתמסרת לחיבוק הגדול שלו, מנסה לנשום, לעקל, להישען, להרוויח זמן… לאט לאט מתעשת ואומרת "אנחנו למודי אכזבות בעניין הזה, כל עוד אין הוכחות, אני עדיין שומרת על איפוק" מנגבת את הדמעות ואומרת "יש לנו מסיבה לכבודך, בוא נחגוג…" טוב, אז גילוי נאות, לחגוג כבר לא ממש יכולתי. התאמצתי, אבל כל הרגשות מתערבבות בתוך הגוף והנשמה, סימני שאלה, סימני קריאה, הכל יחד.

בלוג 15 2

בהריון הראשון שלי, אחד מסימני ההתעברות היה, אי יכולת לשתות קפה שחור. אני, המכורה לקפה שחור, לא הצלחתי לשתות, להריח ואפילו להיות ליד קפה שחור, במשך כל ההיריון. רגע הלגימה הראשונה לאחר הלידה, היה מבחינתי רגע מדהים, חלום !!  באותו הערב, חלפתי מספר פעמים על יד הפינג'ן של הקפה, רק כדי לראות שהכל בסדר והאורחים, מקבלים את הקפה שלהם בזמן, וגם כדי לשים לב לתחושות, בודקת האם הריח משפיע עלי שוב ?  האם לקפה השחור יש משהו לספר לי  שאני לא יודעת… האמת, לא ידעתי כבר מה להרגיש, מה לחשוב, האם מותר לי בכלל להתרגש ?  מי שמנסה להיכנס להריון כל כך הרבה פעמים ולא מצליח, מפתח מנגנון הדחקה, כדי לא להיפגע, מן ווסת כזה, שמגרש את התחושות, השדים, הכישלונות, מפתח שרירים של "אחריי" ממשיכים בירכיים ורגליים מחושלות וקדימה ! המטרה מקדשת את האמצעים !  זה כנראה, מנגנון שקיים אצל הורים, שבמשך שנים, מנסים להתעבר ולא מצליחים. עכשיו, כבר לא ידעתי איך להתנהג. לא ממש הכינו אותי לרגע הזה, שאני עומדת ביום הולדתו של בן זוגי, חובקת את בני בכורי וכנראה מצויה כבר עכשיו בהיריון שני !  אני מתוכנתת על ילד אחד שקיבלתי במתנה, צריכה להודות על מה שיש ודי.  והתחושות האלה, שחשבתי שכבר עזבו אותי, בשנות הניסיונות הכושלים, שקדמו להריון הראשון, עדיין חובקים אותי ובעוצמה, כאילו היו שם תמיד ורק חיכו לרגע המתאים להשתחרר שוב. חייבת לציין, שגם עכשיו, כשאני כותבת לכם את הבלוג הזה, ועברו כבר יותר מעשר שנים, התחושה הזאת, עדיין צובטת אותי בלב. אומנם לא באותה עוצמה, אבל היא נצרבה בתודעה שלי וקיימת שם.

חיכיתי לסיום יום ההולדת, אני רצה לבית מרקחת תורן, קונה ערכה לבדיקת הריון… והקסם מתגלה בשנית !  מרגישה מבורכת !!!  הפס השני נצבע בשנייה, בעוצמה ובן זוגי, אכן צדק, אני בהריון !  ולא סתם הריון, הריון שני במתנה, שאפילו לא  היה לי אומץ לבקש. אלה המתנות הכי מופלאות !  הלא מתוכננות האלה, שמגיעות פתאום… אימא לילד שני ? אני ?  תודה !!!!

בלוג 15 4

כמו שגילתי שאני אימא לילד שני, כך גם עלו וצפו, מחשבות חדשות. מחשבות מבית היוצר להריוניות לילד שני… איך יכול להיות ילד מושלם נוסף  ?  כי אחד כבר יש לי !   איך אוכל לאהוב עוד ילד ?  למי הוא יהיה דומה ?  איך אוכל לטפל בשניים ?  והכי הטרידה אותי, הלידה. את הילד הראשון שלי, ילדתי בניתוח קיסרי, היות והקיסר שלי, לא הסכים להתהפך. ועכשיו ? מה יהיה עכשיו, אם העובר יתהפך לו ואני אוכל ללדת לידה טבעית ?  אני בכלל לא יודעת איך עושים את זה… "לידה טיבעית" ! לעולם לא אשכח את שיחת הטלפון, עם המיילדת שלי. המשפט הראשון בשיחה היה "אני לא יודעת איך ללדת לידה טבעית !  אני יודעת קיסרית, אז נלך על קיסרית וזהו"  קצר ולעניין. כמובן שמה שיצא לי מהפה, זה הפחד מהלא נודע.  שכחתי שלכל אישה, יש את האינסטינקטים האלה וגם אם לא הלכת לבית ספר מיוחד ללידה, הגוף שלך יודע וזה מה שחשוב.

המחשבות האלה, עוטפות כל אימא לילד שני. זה לא משהו ייחודי לי וזה לא פטנט שאני המצאתי. בהריון הראשון שלי, הייתי עסוקה בלהתרגל. השיעור שלי הפעם היה, להקשיב לתהליך. הקשבתי, חקרתי, הרגשתי. נכון שהייתי עייפה יותר וכשיש ילד נוסף בבית, קשה מאוד לנוח, אבל כשנרגעתי מההתרגשות הראשונה והורדתי מעלי עקבות ותחושות של פעם, יכולתי להתחבר לכל תא ותא של העובר שלי. ילדנו ילד שני בשבוע 42 שמחים ומאושרים וגיליתי את עוצמת האהבה. כמה מקום יש בלב שלנו ואיזה עומק. ממש כמו האוקיאנוס. וגם… כמה כוחות מצויים בנו, ההורים. ודבר נוסף, גילנו שניסים קורים לפעמים, גם בזוגות.

לעמוד הכותבת איריס זינגר באתר

לכתבות נוספות במגזין

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *