תפריט האתר

איזה צעצוע מתאים לתינוק שלי?

כן כן צעצועים !  העולם הענק הזה, שנקרא צעצועים !  אני זוכרת את עצמי, עוד במהלך ההיריון, עוברת בחנויות, מסתכלת על מגוון הצעצועים ומקבלת סחרחורת !  מסתכלת על אימהות שכבר ילדו, הולכות עם עגלה ומעל, מתנוססים אלמנטים, עם מרקמים שונים, שמשמיעים צלילים זוהרים ועל ידית העגלה, מתנוסס לו תיק רשת, עם עוד אביזרים, בצבעים שונים… ואני, שואלת בליבי, מה יתאים לתינוק שלי ?  איך אדע למצות את הפוטנציאל החושי, המוטורי והקוגניטיבי של הבן שלי ?  מה אני צריכה לעשות ומה אני צריכה לקנות לו ?  אני הרי רוצה שיממש את עצמו, שיגדל נכון !

אני זוכרת, בקורס ההכנה ללידה, בכל פעם, הייתי עוברת דרך החנות לאביזרי תינוקות,  עומדת ומביטה עם ארשת פנים מבינה, חוקרות את הטיב והאיכות והאמת היא, שלא הבנתי כלום, רק עשיתי עצמי, כדי לא להראות בורה גמורה. הייתי מקשיבה לשיחות בין האימהות לבעלת החנות, המראה בקיאות אין סופית וממחישה לי, עד כמה לא קל לי, עם כל כך הרבה אינפורמציה, עד כמה אני לא ממש מבינה ובמיוחד, כרגע, כשאני בשליש השלישי והמוח לא ממש מתפקד כמו פעם… היא עומדת ומסבירה על המבנה האנטומי החשוב של הצעצוע ועל חשיבות חוש הראיה, השמיעה והתנועתיות ועל כך, שתפקידנו הוא, להיות מודעים לשלבי ההתפתחות התינוק שלנו, ומוסיפה שהאחריות היא עלינו וכדאי מאוד, שנהיה עם היד על הדופק ונכין מראש ומבעוד מועד, את הצעצועים, המיועדים לכל שלב ושלב… "שלב ועוד שלב" אני אומרת לעצמי מתחת לשפה… כמה שלבים יש ?

אני, אימא מאוד נחושה, החלטתי לקחת ברצינות את העניין ולהתכונן מבעוד מועד. התינוק שלי, ידע שלאימא שלו, תמיד יש פתרון לכל דבר. אני מודעת לאתגרים העומדים בפניו.  לכשיצא לאוויר העולם, יהיה מוכן ובשמחה, אני מתחילה את הרכישה הראשונה שלי. אני קונה לו את הספר הראשון שלו ואת המובייל הראשון. כמובן שהמוכרת בחנות, מדגישה בפניי, עד כמה הצעד שאני עושה, הוא צעד נכון ונבון עבור בני וממליצה על המובייל הראשון. מרוב התרגשות, שכחתי לשאול, אם יהיו עוד מוביילים בעתיד ?  מצאתי עצמי, יוצאת מהחנות, אל עבר קורס ההכנה ללידה, כשאני מצוידת בספר הראשון ובמובייל הראשון של בני, שיעזור לו לעקוב אחר חפצים, להתמקד… בקיצור, להתפתח. תוך כדי יציאה מהחנות, אני מרגישה סוג של הקלה… כאילו אבן, ירדה מעל ליבי… אבל ככל שאני מתקדמת לעבר  כיתת ההכנה, ספקות מתחילות לחלחל… האם באמת עשיתי את הדבר הנכון ?

2

אני נכנסת לקורס, מתיישבת מוטרדת מהמהלך שעשיתי ומחכה לבן זוגי, שיגיע מהעבודה. לאט לאט, מגיעים הזוגות האחרים ותוך כדי פטפוטי סרק, אחת הנשים שואלת אותי בחיוך, "מה קנית ?"  אני מוציאה את הספר והמובייל ומראה לכולם בהתרגשות  "תראו", עם חיוך דבילי על הפרצוף. ..אני לא יודעת איך כל זה קרה, אך פתאום, כל החדר הפך למרקחה. לכל אחד, היה מה להגיד על שני הפריטים האומללים, מובייל וספר צנוע, בשחור לבן. הדיון היה, האם זה המובייל הנכון והאם אלה הצבעים הנכונים ?  דיברו שם, על קווי מתאר, זווית שכיבה, זווית הנקה ביחס לתינוק השוכב בסלקל, בעגלה, בעריסה ואם כבר מובייל, למה לא לערב את חוש השמיעה ולקנות את המשוכלל יותר, זה שמשמיע יצירות מוסיקאליות ולא סתם יצירות ?  עדיף את אלה שעוזרות לשני צידי המוח שלו !  ככה, יוכל להתפתח באופן תקין. "ולמה קנית ספר מקרטון ?"  "הרי הרך הנולד, יכניס את זה לפה והספר יתקלקל !" "ואם כבר קונים משהו, אז כדאי שזה יהיה עמיד, לא ?"  "והכי טוב, שבתוך הספר, תהיה מראה, כדי שהתינוק יוכל ליצור קשר עיין !  אבל מראה לא שבירה !"  כבר לא יכולתי ליצור קשר עיין, עם אף אחד בחדר. החדר הסתחרר לי ומרוב אינפורמציה ואינטנסיביות, הרגשתי שאני מכניסה עצמי לבועה, לא רוצה לשמוע יותר !  מה שהעיר אותי, היה בן זוגי, שקרא בשמי כמה פעמים "מותק ?  מותק, את בסדר ?"  כשהוא דוחף לידי בקבוק מים קרים ואני, מעורפלת, מבלי לדעת מה אני אומרת, משרבבת בין שיניי  "הותקפתי על ידי מובייל לתינוקות !  שרדתי בקושי…"

4

כשיצאנו מהקורס, בעודי הולכת לשירותים, לפני היציאה מהמבנה, אני עוברת על יד אימא לתינוק, אולי בן חודש. התינוק ישן בסלקל והיא, מקריאה לו ספר. המחשבות שרצות במהירות בראש באותו הרגע, מה כבר מבין, הגור הקטן ?  הוא הרי ישן. מה אומר לו בדיוק, "פלוטו, חבר מקיבוץ מגידו ?"  אבל האם, שמבחינה במבט המשתומם שלי, מחייכת אלי חיוך מסביר פנים ולוחשת לי "חשוב… חשוב להתפתחות. כדאי לך לקנות לו ספר כזה ולהקריא לו, כל יום, מהיום שייוולד" והיא ממשיכה ומשתפת "אני, התחלתי להקריא לו ספרים, עוד כשהיה ברחם !" אין ספק שזה ישפיע עליו. בעוד אני עומדת שם, נטועה, אני מרגישה את ידו של בעלי על כתפי "זהו, אפשר לזוז ?"  אנחנו יוצאים יחד, הרגליים כבר לא ממש נושאות אותי, כבר לא הולכת לשירותים, הכל עבר, התחושות, הרגשות, המחשבות. אני מרגישה, שאני בבלבול גדול. רוצה רק להגיע למכונית, להתיישב ולנסוע הביתה. בדרך, אני פורצת בבכי גדול, משתפת את בעלי במה שעשיתי היום, קניית שני צעצועי ההתפתחות הראשונים לתינוק שלנו, שאמור להיוולד בעוד כחודש, ואיך זה, שלא קראתי לו כל ספרים, בכל החודשים שהיה עובר ואיך פספסנו פה בגדול. במשך עשרים דקות, שזה הזמן שלוקח לנו להגיע הביתה, בכיתי כמו תינוקת. עד היום, אני לא יודעת, האם זה היה בגלל נדנדת ההורמונים, או בגלל ההשפלה שחוויתי, מול הביקורתיות של הקבוצה, או מהבושה, עד כמה אני אימא בורה ולא משקיעה. הקש ששבר את גב הגמל היה, לאחר שהאור כבה, דקה לפני שנרדמנו. אני שומעת פתאום את בעלי, אומר בקול ברור "ממי, את זוכרת שאמרנו שלא קונים שום דבר לתינוק, עד שהוא נולד ?  בואי לא נעשה עין הרע" השקט שהשתרר, אחרי המשפט הזה, היה רועש כל כך, שלא עצמתי עין כל הלילה. למחרת, קמתי עם מחשבות וייסורי מצפון. גוררת את עצמי, כמו שק תפוחי אדמה, מתלבשת ומתארגנת לצאת, אל אותה חנות, כדי להחזיר את שני הצעצועים שקניתי. המחשבות על המבט של המוכרת, שיודעת הכי טוב מה טוב לתינוק שלי, גרמו לגרון שלי להתייבש. אבל אני לא מתעסקת עם אמונות ובטח שלא אשבור את ההסכם, שהיה ביני לבין בעלי, "לא קונים כלום, עד שהוא שנולד". אני מגיעה לחנות, עומדת מול הקופה, מנסה לא לפגוש את עיני המוכרת, רק רואה בזווית העין, מניעה את ראשה ימינה ושמאלה, בזמן שהיא מוציאה מהקופה את הכסף, כדי להחזיר לי ופולטת אנחה "אימהות לילד ראשון… מה הן מבינות ?" ושולחת אותי עם "שיהיה לך יום טוב ולידה קלה".

3

חוזרת הביתה, עם הזנב בן הרגליים. בדרך, מצלצלת לאימי ומשתפת אותה, בכל מה שקרה אתמול ועל כך שאיני מרגישה מוכנה ושאני לא יודעת מספיק וכמה זה לא אחראי מצידי ואיזה אימא אני אהיה… תוך כדי דיבור, אני מרגישה את חיוך האהבה של אימי, דרך השפופרת כשהיא מנסה להרגיע ולחבק דרך המילים ואומרת לי "מתוקה שלי, לנו לא היו את כל צעצועי ההתפתחות האלה, ותראי איך גדלתי ?  תראי איך את גדלת !   תראי שיהיה בסדר !  וחוץ מזה, תקבלי המון מתנות ללידה… תמיד תוכלי להחליף ולמצוא, איזה צעצוע שתרצי, לכל שלב"

לימים, כשילדנו, אימי אכן צדקה. קיבלנו, את כל מה שרק יכולנו לחלום. ארבע "אוניברסיטאות" שונות, צעצועים רכים, מכל הסוגים, מוביילים עולים, יורדים, משמיעים צלילים, טרמפולינה רוטטת, מנגנת, קוביות במרקמים שונים. שמיכות פעילות… מה לא.

1

את ספר הבד והמראה, הבן המקסים שלי קיבל באהבה, אך בכל פעם שניסיתי להשכיב אותו ב"אוניברסיטה", הוא היה מתחיל לצעוק ולבכות, בכי גדול… ואני, הייתי אובדת עצות. איך יכול להיות, שכל התינוקות, בוגרי קורס ההכנה ללידה, נהנים ממשחק ב"אוניברסיטה" והבן שלי, לא סובל אותה ?  ניסיתי את כל הסוגים. הבאתי הביתה והחלפתי, לקחתי מחברות והחזרתי, שיניתי מיקומים, בסלון, במטבח, בחדר ילדים, בחצר… איפה לא ?  והוא, בשלו. לא אשקר, שהתגנבה לליבי המחשבה, שאולי משהו לא בסדר אצלו. בכל אופן, החלטתי לשדר עסקים כרגיל. הכל בסדר אתנו, זה רק עניין של זמן והוא יתרגל. בשבת, הלכנו אני, בן זוגי והתינוק שלנו, למטעי האבוקדו על יד הבית. טיילנו בין העצים ואחרי שעה של הליכה, החלטנו להתיישב ולעשות פיקניק קטן, אנחנו משפחה עכשיו, לא ? ,זמן איכות, לא פחות חשוב !  פרסנו שמיכה, השכבנו את המתוק שלנו על הגב. בעודי פורקת את תרמוס הקפה ובעלי מוציא את הפירות, אני מבחינה בבני, המרוכז בעלים הזזים ברוח, בקרני השמש המבצבצות מבין העלים, בצללים, בענני הנוצה שבשמים והוא, כל כך שקט, מתבונן ממוקד ושליו. האם חש בצליל משב הרוח החרישי, אני תוהה ?  אני קופאת על מקומי. פשוט לא רוצה לקלקל את רגע ההתגלות. הבן שלי, מצא לו מובייל טבעי, "אוניברסיטה" שכולה טבע, רגע שכולו קסם !  המבטים שלי ושל בן זוגי מצטלבים, חיוך ענק מציף את הלחיים והבנה עמוקה, שהבן שלנו מצא לו "אוניברסיטה" אחרת, כזאת שלא מוצאים באף חנות !  באותו היום, נפל לי אסימון.. מעכשיו, אני מאותגרת, מחפשת תחליף  עבורו לדברים מיוחדים אחרים. זה לא שזנחנו את כל צעצועי ההתפתחות. ברור לגמרי, שהיו לנו כאלה, אך היו גם אצטרובלים ומקלות הקשה, אבנים, חול ובקבוקי מים שמילאתי בשלל חפצים וצבעים, בוץ ודשא… כל מה שעולה בדמיון. כשהתחיל לזחול על חלוקי הנחל בחצר, כמובן שהיו כאלה , שהרימו גבה וכשבחר, דווקא מכל הצעצועים שהיו לו לפתוח את ארונות המטבח, להכניס ולהוציא סירים, מחבטות, כפות מרק ומה לא, ולנגן עליהם….לא כולם יכלו להכיל את ה"רעש" אבל אני, יכולתי לשמוע את המוסיקה שבלב שלו. אני הייתי מחייכת חיוך גדול ופשוט נהנית לראות אותו, מגלה את העולם, בדרך שלו, ומבינה שכנראה, אני מגדלת אותו נכון !  והכל התחיל, שם, תחת אותו עץ אבוקדו, על יד הבית…מזל שנפל לי אסימון ולא אבוקדו על הראש.

מאת: איריס זינגר, מטפלת ומלווה תהליכי התפתחות, באמצעות קערות טיבטיות, מנחת סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות, מלמדת תקשורת דרך מוסיקה

לכתבות להיות הורים נוספות >>

לפעילות ולסדנאת הקטנטנים של איריס >>

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *