תפריט האתר

אבא, הוא גם האימא הכי טובה בעולם

מהרהורי ליבי

תמיד עניינה אותי הסוגיה, למה אני כאימא, חושבת ומרגישה, שאני יודעת יותר טוב, לטפל בתינוק שנולד לי, מאשר אבא שלו ?  איך אני מגיעה למצב, שבו אני לא סומכת על בן הזוג היקר לי, שהוא מן הסתם, האבא של הילד הזה, בדיוק כמו שאני, האימא של הילד הזה, שיידע להלביש אותו בבגדים הנכונים, שיידע לעשות לו אמבטיה, לחתל אותו, שלא לדבר על זה, שישיר את השיר הנכון. איך זה קורה, שכששנינו בבית והתינוק בוכה, אני קמה ראשונה ואומרת "עזוב, אני יודעת מה לעשות !", או שכשהוא כבר לקח את הילד והילד לא נרגע, אני אומרת מיד "תן לי, אני יודעת מה הוא צריך, אני יודעת מה לעשות !". מה, יכול להיות שאבות לא יודעים לעשות, או להרגיש, מה הילד צריך ?  למה הוא זקוק ?  אז לקרוא לי שתלטנית ?  לא מאפשרת ?   פריק קונטרול ?  נראה לי, שלכל אחת מהכותרות האלה, יש חלק בהתנהגות שלי. אני חושבת, שאולי זה אינסטינקט קדמון שקיים אצלנו האימהות, שאנחנו מזינות ודואגות, והאבא יוצא מהמערה לצוד דובים, כדי שיהיה לנו מה לאכול. לכן, יש לנו בעלות על הידע ועל מה צריך לעשות. אני זוכרת את המבט שלי, כשבן זוגי, בשיא החום של יולי אוגוסט, הלביש את הבן שלנו, בשתי שכבות, והרך הנולד, אדום ומיוזע, אני מסתכלת ואומרת, למה ?  מה גרם לו לכל הרוחות, להלביש אותו עכשיו בשתי שכבות ?   ולמה תמיד כשהוא מחתל, זה נראה לי לא מדויק, קצת לוחץ, קצת אחר, לא כמו ההחתלה שלי. וכמה פעמים אני מראה לו איך לעשות זאת, שלב אחרי שלב, והוא עדיין לא עושה את זה כמוני !  איך זה יכול להיות, שכשהילד שלי טיפס פעם ראשונה על עץ, לי היה ברור שהוא לא ייפול, אבל בן זוגי, עמד שם עם פיק ברכיים ופחד שהילד ייפול. חיזקה אותי הידיעה, שאני כאימא, אמורה לדעת הכל. כשהבן שלי לא הסכים לאכול חלב אם שאוב מבקבוק, זהו זה, הינה ההוכחה !  זה ברור, אמרתי לעצמי, הוא יודע מה הוא צריך… רק את החום והשד שלי. האמת היא שהתינוקות לומדים תלות מהי, מהיום הראשון שהם מגיעים לעולם. התלות שלהם בהזנה ובכל הקשור לטיפול שלהם, תשפיע על ההתפתחות שלהם בעתיד . לכן, כהורה, המטרה שלי היא, לאפשר למקום הזה להיות רגוע, שקט ומאוזן. והמקום הזה, שבו האגו לוקח חלק, המקום הזה של הבעלות על ההורות, יוצר מתחים וההשלכות הן, חוסר ביטחון אצל הילד. יכול להיות שבעתיד, כשיתבגר, כל האמונות שלו על תלות, נתינה, קבלה, יתערער. הלכתי רחוק מדי עם המחשבות שלי ? אולי ?

אבא, הוא גם האימא הכי טובה בעולם

אז זהו, ידיעה ברורה הכתה בי… אנחנו, אני ובן זוגי, שונים !  לכל אחד מאתנו, יש את הקצב שלו. ואני צריכה להבין, שהילד שלנו, הוא גם שלו והוא לעולם לא יפגע בו. אנחנו פשוט עם גישות שונות. עבר אחר. לכל אחד מאתנו ילדות משלו, הדרך שבה הגיע לעולם הזה שונה, לכל אחד היו הורים שונים והם גידלו אותנו, בדרך אחרת וזה משפיע על האופן שבו אנחנו מגדלים את הילדים שלנו. הדבר הנוסף שהבנתי היה, שכל ילד, מביא לכל אחד מאתנו, שיעור שונה.

במסגרת עבודתי, פגשתי הורים רבים, ששיתפו אותי בכך, שבן הזוג, בכלל לא רוצה לגעת בתינוק, עד שהוא זוחל, או מדבר וכל המטלות, מוטלות עליהן. פגשתי זוגות, שאצלם האב נוכח, רק בסופי שבוע, ובגלל שהאם הייתה כל כך רגילה לבצע את המטלות, המשיכה אותן, גם בסופי השבוע. יש גם אבות ואימהות, הנמצאים כל הזמן עם הילדים, אבל לא ממש נוכחים. תמיד משהו אחר, מושך את תשומת ליבם… הפלאפון, המחשב ועוד. מיותר לציין, שיש אבות רבים ,הלוקחים חלק בטיפול ובסיוע של התינוק.

ברגע שאני כאימא, לא אפשרתי לאבא להיות נוכח וכל המטלות והאחריות, נפלו עלי, לאט לאט, איבדתי את הכוחות והסבלנות שלי וגם הנוכחות שלי כאימא, התדלדלה. הילדים שלנו, זקוקים למגע ולטיפול של אבא, לא פחות מהמגע של האם, ובכך, ניצור להם מרחב מאוזן ומאפשר. בדקתי האם אני כאימא, מסגלת לי הרגלים ותגובות אוטומטיות ?  האם אני כאימא, רוצה להראות כלפי העולם, כאימא מושלמת,  שיודעת הכל ?  האימא המושלמת בכל הדורות, שיודעת להיות אימא טובה יותר, מהאימא שלי  ?  חס וחלילה, לא להיתפס כנטל !  לכן, אני לא מאפשרת לבן זוג לקחת חלק ?  מהר מאוד, הרגשתי משועממת, לא מסופקת, נמאס לי מעבודות הבית, מהעומס הפיזי והנפשי. מצאתי את עצמי, באפיסת כוחות. כשהגעתי למצב של עייפות גמורה, חליתי בדלקת גרון חמורה, שלא  אפשרה לי להוציא קול. שכבתי במיטה, חולה וחסרת כוחות. האמת היא, שסוף סוף בן זוגי לא שמע את ההנחיות והוראות. לא הייתה לי כבר ברירה, היקום השכיב אותי ונתן לי רגע של שקט לעצמי, להרגיש ולחוש, שיש פה עוד הורה שמתפקד. זאת לא רק אני. בן זוגי נכנס לתמונה, בצורה נפלאה. כן כן, גם הוא יודע מה לעשות, אם אני רוצה ואם אני לא רוצה.

אבא, הוא גם האימא הכי טובה בעולם

בן זוגי, שיתף אותי בתחושותיו ואמר, שמהאופן שבו התנהגתי, הוא חש שלא האמנתי באבהות שלו. זה גרם לו לחוסר ביטחון ואמון בעצמו ולכן, לא תמיד ידע מה צריך לעשות. זה היקשה עליו להתחבר לבן שלנו. ברגע שהנחתי לו, לקיים מערכת יחסים עצמאית עם הבן שלנו, הוא היה שם, כמו קוסם. הכל נפתח ונרגע. שמענו בבית פחות בכי, יותר צחוקים ושמחה. הכל היה רגוע, אבא היה רגוע ואני שכבתי במיטה בשקט רגועה, והבראתי לי לאיטי. זה איפשר לי להקשיב. הבנתי, שהידע הקדמון, לא מצוי רק אצלי וכשאנחנו ההורים רגועים ונוכחים, גם הילדים שלנו רגועים. אין דרך אחת לגדל ילדים ובטח שאני לא המצאתי את הדרך הזאת. מיותר לחפש את העבר, או לנבא את העתיד. ההווה הוא הקובע. הוא זה שמאפשר לנו, את החיבור לשמחה, ליצירה, לאהבה וכן כן, אני מודה, גם אבא, הוא האימא הכי טובה בעולם. ועם הידיעה הזאת, אבן ירדה לי מהלב.

אבא, הוא גם האימא הכי טובה בעולם


לכתבות להיות הורים נוספות >>

שתפו: Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+Share on LinkedInEmail this to someone
איריס זינגר

אוטודידקטית, חוקרת מוסיקה, צלילים וקולות, מלחינה, יוצרת ושרה, מנחה סדנאות מוסיקאליות להורים ותינוקות בכל הארץ יותר מ10 שנים , כתבה והלחינה דיסק מקורי עבור תינוקות "גומות של צחוק"...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *